עוד שנה עברה- לא כתבתי בה הרבה וחבל - כי הייתה לא שקטה, בתעשיית הבידור ומחוצה לה. שלטון רופף בארה"ב, הוריקנים וסערות זורעים הרס, וחשיפת פגיעות מיניות בנשים ובגברים מצד אנשים שניצלו את כוחם לרעה.. אך מלבד עניינים אלה, 2017 תיזכר גם כשנה שבה מכירות הכרטיסים בארה"ב היו הנמוכות ביותר מזה 25 שנים ובעולם כולו נדמית מגמה של עזיבת המדיום הקולנועי לטובת חברות הסטרימינג השונות ( נטפליקס, אמזון, הולו וכו'..) וגדילה של החברות הטובות ( לדוגמה, דיסני ממשיכה "בהשתלטות" וקונה את פוקס המאה ה-20) - ולמרות כל זאת, שנת 2017 הוציאה לא מעט סרטים טובים ורלוונטיים - מסרטי עונת האוסקר, כדוגמת "ליידי בירד" ( "Lady Bird"), "קרא לי בשמך" ("Call Me by Your Name") ו-"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ( "Three Billboards Outside Ebbing, Missouri") לאפוסים קולנועיים שהשאירו את הקהל חצוי - "דנקירק" ("Dunkirk") ו- "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" ("Star Wars: The Last Jedi"); בין סרטי גיבורי על ששברו את הז'אנר והבליטו התקדמות מסויימת - "וונדר וומן" ("Wonder Woman"), "לוגאן" ("Logan") ו- "ת'ור: ראגנארוק" (Thor:" Ragnarok") לסרטים עם אמירה חריפה ורלוונטית - "תברח" ( "Get Out")- ולסרטי מד"ב ששואלים שאלות הכרחיות בזמננו - "בלייד ראנר 2049" ( "Blade Runner 2049"),"כוכב הקופים: המלחמה" ("War for the Planet of the Apes") ו-"צורת המים" ("The Shape of Water"). למעשה, חוץ מאכזבה ניכרת בתקופת הקיץ, השנה סיפקה, לפי דעתי, תוצרים די טובים.
לכן, מצופה מעונת הפרסים השנתית לייצג את ההיצע הרב ולהעניק את הצל"ש לאלו המצטיינים, נכון? אז זהו, זה עובד בתיאוריה - אמנם השנה האקדמיה הפתיעה במגוון הרחב של הז'אנרים והשחקנים שמיוצגים במועמדויות, אך ישנם עדיין לא מעט החמצות ופספוסים - או בשפת העם, Snubs - לדעתי ולדעת רבים. אז בוא נעבור על הקטגוריות העיקריות, נהמר מי ינצח ומי פוספס לגמרי:
* הערה: את הפוסט הזה סיימתי לכתוב לפני הטקס, אך לא הספקתי לפרסם אותו - אז אין מצב שהעתקתי מהזכיות האמיתיות, כי היו לי גם טעויות. אז בשביל להיות עדיין רלוונטי, הוספתי מעין סיקור על הטקס ומה היו הזכיות האמיתיות בתחתית הדף. תיהנו...
* הערה: את הפוסט הזה סיימתי לכתוב לפני הטקס, אך לא הספקתי לפרסם אותו - אז אין מצב שהעתקתי מהזכיות האמיתיות, כי היו לי גם טעויות. אז בשביל להיות עדיין רלוונטי, הוספתי מעין סיקור על הטקס ומה היו הזכיות האמיתיות בתחתית הדף. תיהנו...
השחקן הטוב ביותר
מועמדים: גארי אולדמן, "שעה אפלה" ("Darkest Hour"); טימותי שאלמה, "קרא לי בשמך" ("Call Me by Your Name"); דניאל דיי לואיס, "חוטים נסתרים" ("Phantom Thread"); דניאל קאלויה, "תברח" ("Get Out"); דנזל וושינגטון, "רומן ג'יי ישראל, עו"ד" (".Roman J. Israel, Esq")...
מי ינצח: גארי אולדמן, "שעה אפלה" ("Darkest Hour")
מי צריך היה לנצח: טימותי שאלמה, "קרא לי בשמך" ("Call Me by Your Name")
ממי התעלמו: קומיל נאנג'יאני, "חולי אהבה" ("The Big Sick"); ג'יימס פרנקו, "חי בסרט" ("The Disaster Artist" ); אנדי סרקיס, "כוכב הקופים: המלחמה" ("War for the Planet of the Apes"); אדם דרייבר, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" ( "Star Wars: The Last Jedi") ו- רוברט פטינסון, "Good Time"...
לאקדמיה יש מנהג להעניק לשחקנים גדולים -שלהם תפקידים רבים שזכורים לטובה והיו מועמדים פעמים רבות לפרס האוסקר אך לא ניצחו אף פעם - את הפרס על תפקיד שאינו הטוב ביותר שלהם, ובינוני במקרה הרע, כתירוץ להם לתת סוף סוף את הפרס. זה קרה עם ליאונרדו דיקפריו לפני שנתיים על תפקידו בסרט המשמים "האיש שנולד מחדש" ("The Revenant"), ועכשיו זה עומד להיות גארי אולדמן. הפעם אולדמן גילם את ווינסטון צ'רצ'יל, בסרט "שעה אפלה"- שמתרחש בדיוק באותה נקודת זמן שבו "דנקירק" מתרחש, אך בעוד ש-"דנקירק" מתעסק בחזית עצמה, "שעה אפלה" מתעסק בנעשה בחדרי המלחמה בלונדון באותה השעה. ההופעה של אולדמן באמת טובה מאוד, והוא כמעט בלתי ניתן לזיהוי לחלוטין תחת חליפת השומן והאיפור הכבד שהוא עוטה, אך נדמה שהוא אכן יקבל את האוסקר הזה על תפקידיו הטובים הרבים שעשה במהלך הקריירה, ועל זה שהיה לו הרבה איפור. בראבו.
לעומת זאת, שחקנים צעירים ומבטיחים, שבאמת הוכיחו את עצמם השנה, כדוגמת טימותי שאלמה ("קרא לי בשמך" ו-"ליידי בירד"; גם השחקן השלישי הצעיר ביותר שמועמד בקטגוריה) ו-דניאל קאלויה ("תברח"), היו יותר ראויים לפרס, וכעידוד להמשך הצלחתם במקצוע. ומה עם השניים האחרים? דניאל דיי לואיס נהדר כתמיד בסרט הלא מוערך דיו "חוטים נסתרים", ומה שככל הנראה תהיה הופעתו האחרונה (נקווה שלא) - אבל הוא לא יזכה בפעם הרביעית; ודנזל וושינגטון, בפעם השנייה ברציפות, לאחר שהיה מועמד בשנה שעברה על משחקו ב-"גדרות" ("Fences"), נמצא הפעם בתור תחליף לג'יימס פרנקו. פרנקו עשה עבודה נהדרת, שהייתה הרבה יותר מחיקוי, בבימוי ובמשחק בסרט "חי בסרט" (אני לא אתרגל לשם המטומטם הזה בחיים), כאשר סיפר את סיפורו של האיש והאגדה טומי וויזו (שחסר לאקדמיה שלא יהיה בטקס), אך קרה מה שקרה, ושמו השתרבב לפרשיות לא נעימות - אז האקדמיה החליטה לצמצם את המועמדויות לסרט, שנחשב למועמד מוביל במירוץ בתחילת הדרך, למועמדות יחידה לתסריט המעובד הטוב ביותר. אני תמיד חושב שיש להבדיל את גוף היצירה של האומן לבין מנהגיו, אישיותו ודעותיו ( אלא אם כמובן מדובר במקרים חמורים מאוד, אבל זה סיפור אחר), אבל אולי זה היה לטובה, בהתחשב באקלים הפוליטי הקיים וברצון הצודק לשינוי הגישה לנשים בתעשייה ומחוצה לה כמובן. לכן קיבלנו שוב את וושינגטון בסרט שאף אחד לא שמע עליו או ראה אותו.
חוץ מפרנקו, שחקנים רבים היו יכולים להיכנס לרשימה הזו לטעמי: קומיל נאנג'יאני שבר חומות של הבדלי גזעים ונגע בנושאים שנחשבים כטאבו עדיין בחברה האמריקאית ( היחס למוסלמים לאחר ה-11.9) ב- "חולי אהבה", אותו כתב יחד עם אישתו אמילי וי גורדון, בסיפור המבוסס על חייהם האמיתיים; אנדי סרקיס תמיד נותן את כולו בכל תפקיד שהוא ( במיוחד כשהוא משתגע לאחרונה ב-"פנתר השחור"), אבל לרוב הוא משחק באמצעות טכנולוגיית Motion Capture, מה שכמובן לא מוריד מיכולותיו כשחקן, אך כנראה האקדמיה חושבת שהוא לא שחקן אמיתי אם לא באמת רואים אותו בסרט; אדם דרייבר ממשיך לגלם את הדמות הכי מעורערת בסאגת "מלחמת הכוכבים" - קיילו רן, או (ספוילר) בן סולו - וגורם לקהל להזדהות עם מניעים של נבל אכזר - וב-"אחרוני הג'דיי" ( גם פה סרקיס נמצא), אולי הסרט בעל התגובות החלוקות ביותר במהלך הסדרה, הוא מוכיח זאת שוב. אז למה לא הוא? טוב, סרטי מד"ב לא הכי מסתדרים עם האוסקר, אלא אם אלו קטגוריות טכניות, כמו עיצוב ואפקטים, ובאמת היו מועמדים יותר טובים ממנו השנה; ורוברט פטינסון, שסוף סוף השתחרר מסטיגמת "השחקן מהסדרה הנוראית 'דמדומים'", והפציע בתפקיד שונה לגמרי בתור פושע שיעשה הכל למען אחיו בדרמה המותחת "Good Time", שלא הגיעה כלל לאקרנים בישראל, ועברה די מתחת לרדאר של כולם, חוץ מיודעי דבר בקהילת חובבי הקולנוע המושבעים, וזו כנראה הסיבה שהוא לא נחשב במירוץ כמועמד. חבל...
הערה: גם טום הנקס מצטיין כתמיד ב-"העיתון" ("The Post"), הסרט החדש והרלוונטי מתמיד של סטיבן ספילברג, שבו גם מככבת האישה שהיא המונח "אוסקר" - מריל סטריפ - אך כנראה הסרט לא הצליח למשוך מספיק את תשומת לב חברי האקדמיה, ולכן הוא הסתפק רק בשתי מועמדויות ( שחקנית ראשית טובה ביותר שוב לסטריפ - כבר נגיע לכך - ומועמדות לסרט הטוב ביותר), והנקס הולך הביתה בידיים ריקות. כמו כן, ראויים לציון צ'דוויק בוסמן בסרט "Marshall" - על חייו של השופט העליון השחור הראשון באמריקה, ת'ורגוד מרשל - וג'ייק ג'ילנהול בסרט "חזק יותר" ("Stronger"), סיפורו האמיתי של שורד הפיגוע במרתון בוסטון ב-2013, והתמודדותו עם מעמדו החדש.
השחקנית הטובה ביותר:
מועמדות: פרנסס מקדורמנד, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ("Three Billboards Outside Ebbing, Missouri"); מריל סטריפ, "העיתון" (" The Post"); סאלי הוקינס, "צורת המים" (" The Shape of Water"); מרגו רובי, "אני, טוניה" (" I, Tonya"); סירשה רונאן, "ליידי בירד" ("Lady Bird")...
מי תנצח וצריכה לנצח: סאלי הוקינס, "צורת המים" (" The Shape of Water")
ממי התעלמו: ויקי קריפס, "חוטים נסתרים" (" Phantom Thread"); אנט בנינג, "כוכבים חיים לנצח" ( "Film Stars Don't Die in Liverpool"); אוברי פלזה," Ingrid Goes West"; מקנה גרייס, "חיבור פשוט" ("Gifted")...
עד לפני כמה שבועות, "שלושה שלטים" היה המוביל העיקרי לדעת רבים להיות הזוכה העיקרי באוסקר, לפי זכיות בכל הטקסים הגדולים עד כה: גלובוס הזהב, הסאג (SAG), וה-באפטא (BAFTA). אבל אז התחילה מעין מיני שערורייה, שהסרט לא נוגע ביחס לשחורים במדינות הדרום וכי הדמויות בו גזעניות ומוצגות בצורה חיובית לעיתים. לא ראיתי את הסרט, אז אני לא יודע עד כמה הטענה הזו נכונה, אבל הסרט הזה באמת מתעסק יותר בסיפור של התמודדות עם שכול בצורה שונה מאוד ובעובדה שאין טוב או רע באמת - אבל זה באמת דיון לפעם אחרת. העניין הוא שעכשיו אולי "צורת המים" הוא המוביל במירוץ, הן מבחינת מספר המועמדויות (13) והן מבחינת הסיכויים. לכן, ההימור שלי לזכייה הוא סאלי הוקינס, השחקנית הבריטית שמשחקת את הדמות הראשית בסרט, אליזה אספוזיטו. פרנסס מקדורמנד תמיד הולכת עד הקצה בכל תפקיד שלה ותמיד מצטיינת, אבל הוקינס היא שחקנית שלרוב לא ידועה ולא מוערכת מספיק (למרות המועמדות שלה לאוסקר ב-2014 על "יסמין הכחולה" של וודי אלן), ומצליחה להרשים ולהביא הופעה חזקה לדמות אילמת.
מרגו רובי, שלרוב ידועה בתפקידים יותר מסחריים או אלו המסתמכים על מראה ("יחידת המתאבדים", "פוקוס", "מכונת הכסף") בוחרת בשנים האחרונות בתפקידים יותר רציניים, הקורצים יותר לאוסקר, ובמיוחד בסרט האחרון שלה, בו היא מככבת ומפיקה - "אני, טוניה"- על חייה של טוניה הארדינג, קומדיה שחורה על מחליקת הקרח האמריקאית ובמיוחד על מקרה שהסעיר את אמריקה בשנות ה-90 - תקיפתה של חברתה לקבוצה של הארדינג, בידיעת וככל הנראה בתכנונה. לכן, היא בהחלט זכאית למועמדות הזו, אך נדמה לי שחברי האוסקר אולי עדיין לא מחשיבים אותה ברצינות. סירשה רונאן, לעומת זאת, הועמדה בעבר פעמיים על תפקידיה בסרטים "כפרה"( 2007 ,"Atonement") ו-"ברוקלין" (2015 , "Brooklyn") - וגם הפעם מפציעה בתפקיד "ליידי בירד", בסרט באותו השם, שבויים על ידי השחקנית -במאית גרטה גרוויג, שזהו ניסיון הבימוי הראשון שלה. הסרט מבוסס, פחות או יותר, על חוויות ההתבגרות של גרוויג בסקרמנטו שבתחילת שנות ה-2000. ללא גרוויג או רונאן (או לורי מטקאלף, שעליה אדבר בנוגע לשחקנים משניים), הסרט הזה היה עוד סרט התבגרות מוכר, אבל השילוב הופך אותו לסרט מיוחד ואנושי, שעדיין עומד על 99% ב- Rotten Tomatoes (דבר נדיר במיוחד; כמובן שזה לא מדד לאיכות הסרט באמת, אבל רק כדי לתת לכם טעימה על מה מדובר). אז שני השחקניות הצעירות הללו באמת נהדרות, אך נשארה לנו האישה (בה' הידיעה) והמועמדויות, שהמועמדות הנוכחית הכתירה אותה רשמית כמלכה הבלתי מעורערת של האוסקר, מריל סטריפ -21 מועמדויות לאורך הקריירה. כפי שציינתי מקודם, סטריפ מככבת, יחד עם טום הנקס, בסרט "העיתון". הסרט עוסק בסיפורם האמיתי של עיתונאי ה-"וושינגטון פוסט" בשנות ה-70 המוקדמות, התוהים אם לחשוף את "מסמכי הפנטגון" ( Pentagon Papers), החושפים את מעורבותה הגדולה של ארה"ב בוייטנאם. הסרט זכה לביקורות טובות, אך לא מתלהבות מידי, ונראה שסטריפ כאן במקום הקבוע שלה, אבל זו היא מועמדות לשם כבוד ולא לשם זכייה.
ועכשיו לאלו שלא הוזמנו למסיבה: אמנם "חוטים נסתרים" יוצג בצורה נאה בטקס הנוכחי, אך האקדמיה החליטה להעניק דווקא את המועמדות הנשית בסרט ל-לזלי מנוויל (שמגלמת את אחותו של דיי לואיס), ולא ל-ויקי קריפס, השחקנית הראשית ( המגלמת את ה-"מוזה" של דיי לואיס) שעושה באמת את מרבית העבודה. אולי העובדה שהיא שחקנית צעירה, זרה ( ממוצא בלגי) ולא מוכרת ( לא השתתפה בסרט דובר אנגלית עד כה) קשורה להחלטה זו.גם מאנט בנינג, ששנים מועמדת ומשתתפת בתפקידים רבים הזוכים לתשומת לב, מתעלמים גם הפעם - כאשר כרגע מדובר בסרט (שלא קודם מספיק לדעתי) "כוכבים חיים לנצח", בו מגלמת בנינג את גלוריה גראהם, כוכבת אמריקאית אמיתית משנות ה-40 (וזוכת אוסקר אגב, למרבה האירוניה), שהחליטה במהלך שלב מאוחר יותר בחיים שלה, לעבור לאנגליה ולחזור לכיתת המשחק. שם היא פוגשת בשחקן צעיר, (המגולם ע"י ג'יימי בל - עוד אחד שלא מקבל את ההערכה המגיעה לו) ומפתחת מעין רומן על רקע מחלה מתקרבת. אוברי פלאזה, שחקנית קומית שידועה בתפקידה בסדרה "מחלקת גנים ונוף" ("Parks and Recreation"), כיכבה השנה בקומדיה שחורה ומעין סאטירה על עידן הרשתות החברתיות -" Ingrid Goes West", שאומנם זכתה לביקורות טובות מאוד ואף זיכה את פלאזה בפרס "Spirit" אתמול, אבל עדיין הסרט חלף מתחת לרדאר של רבים ( כולל ישראל, שלא זכתה אף לראות אותו כלל), וכך המועמדות חלפה לה. אותו המקרה של סרט טוב שרבים לא זוכרים כלל הוא "חיבור פשוט" ( "Gifted"), סיפור קטן ומרגש בכיכובו של כריס אוונס, שלקח הפסקה לרגע מלהיות קפטן אמריקה, והילדה בת ה-11, מקנה גרייס (שאף הופיעה השנה גם ב-"אני, טוניה", בתור הארדינג הצעירה) שהוכיחה כישורי משחק נפלאים בגיל צעיר מאוד. מי אמר ששחקנים טובים חייבים להיות מבוגרים? האקדמיה מסתבר..
הערה: לגבי גל גדות ו-"וונדר וומן", אגיע לזה מאוחר יותר בנוגע לסרט הטוב ביותר...
שחקנים משניים:
מועמדים: סם רוקוול, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ("Three Billboards Outside Ebbing, Missouri"); וודי הרלסון, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ("Three Billboards Outside Ebbing, Missouri"); וילם דפו, "פרוייקט פלורידה" (" The Florida Project"); ריצ'רד ג'נקינס, (" The Shape of Water"); כריסטופר פלאמר, "כל הכסף שבעולם" ("All the Money in the World")...
מועמדות: מרי ג'יי בלייג', "פרחים בבוץ" (" Mudbound"); אליסון ג'ייני, "אני, טוניה" (" I, Tonya"); לורי מטקאלף, "ליידי בירד" ( "Lady Bird"); לזלי מנוויל, "חוטים נסתרים" ( " Phantom Thread"); אוקטביה ספנסר, "צורת המים" ( " The Shape of Water")...
יזכו: גברים - וילם דפו, "פרוייקט פלורידה" (" The Florida Project"); נשים - אליסון ג'ייני, "אני, טוניה"
צריכים/ות לזכות: גברים - וילם דפו; נשים - לורי מטקאלף, "ליידי בירד" ( "Lady Bird")
ממי התעלמו: פטריק סטיוארט, "לוגאן- וולברין" ("Logan"); דאג ג'ונס, "צורת המים" ( " The Shape of Water"); מארק האמיל, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" (" Star Wars: The Last Jedi") ו/או "Brigsby Bear"; ריי רומנו, "חולי אהבה" ("The Big Sick"); ג'יימי בל, "כוכבים חיים לנצח" ( "Film Stars Don't Die in Liverpool"); ארמי האמר, "קרא לי בשמך" ("Call Me by Your Name"); מייקל סטולבארג, "קרא לי בשמך" ("Call Me by Your Name") ו/או "צורת המים" ( " The Shape of Water") ו/או "העיתון" ("The Post"); הולי האנטר, "חולי אהבה" ("The Big Sick"); טיפאני האדיש, "Girls Trip"; טילדה סווינטון, "אוקג'ה" ("Okja")...
בגלל שהקטגוריות הנ"ל, כשמן, משניות לקטגוריות העיקריות החלטתי לאחד אותן בשביל לחסוך זמן ;)
אז אעבור בקצרה על ההימורים ואז אגע במהירות באלו שפוספסו:
סם רוקוול, או "השחקן שמופיע בהרבה דברים הרבה זמן ולא יודעים את השם שלו", היה בהחלט המועמד המוביל לזכייה בפרס שחקן המשנה על תפקידו ב-"שלושה שלטים" (לאחר זכייה בגלובוס הזהב ובשאר הפרסים החשובים), אך כפי שצייניתי מקודם, עיקר הסערה סביב אמירת הסרט התרכזה סביב דמותו הגזענית. לזאת אין כמובן קשר להופעתו המצויינת של רוקוול ולעובדה שהוא, כמו רבים שציינתי, היה זקוק להכרה הזו מזמן. אך משהו מלבד השערורייה הנ"ל, גורם להאמין שוילם דפו יזכה על תפקידו ב-"פרוייקט פלורידה", ובצדק. למה? טוב, כי דפו נהג ונוהג לשחק במהלך הקריירה שלו דמויות אכזריות וקשוחות במקרה הטוב, ובסרט הזה מתגלה צד אחר שלו כשחקן שלא נראה עד עתה: מעין דמות אב דואגת, שאמנם לא מושלמת בעצמה, אבל מציגה אור חיובי בסרט על חיי עוני וקושי. בכל טקס אוסקר יש הפתעה, ולפי דעתי זו תהיה ההפתעה השנה. ומה עם האחרים? טוב, הארלסון מגלם דמות שקטה הרבה יותר מרוקוול ב-"שלושה שלטים", אך עדיין עושה את עבודתו נאמנה; ג'נקינס הוא עוד שחקן לא מוכר מספיק שמוסיף למסר השונות והייחוד של "צורת המים"; ופלאמר - טוב הוא באמת נכס צאן ברזל לתרבות הפופולרית, וכרגע הוא השחקן המבוגר ביותר שהועמד אי פעם ( 88!), אבל כאן הוא נמצא על תקן "אתה לא קווין ספייסי" ( פלאמר החליף בהודעה קצרה את ספייסי בתפקיד המיליארדר ג'יי פול גטי בסרטו של סקוט רידלי "כל הכסף שבעולם", לאחר שרידלי החליט לחתוך את ספייסי מהסרט - לאחר גילויי ההאשמות כלפו בהטרדה מינית חמורה - ולצלם מחדש את מרביתו תוך ממש כמה חודשים). רק חבל שלא על הישג אמיתי באמת הוא קיבל את המועמדות...
בגזרת הנשים, אליסון ג'ייני ולורי מטקאלף, שתיהן באות מרקע טלוויזיוני בעיקר ( ג'ייני -"הבית הלבן", מטקאלף - "רוזאן") ולשתיהן זוהי מועמדות ראשונה, אך כל אחת מהן מגלמת דמות שונה לחלוטין: בעוד מטקאלף היא אם הדואגת לבתה ב-"ליידי בירד", ג'ייני משחקת דמות אקסצנטרית (היא מסתובבת עם תוכי על הכתף במהלך הסרט) , בתור אימה של טוניה הארדינג, שהתעללה ורדתה בה מילדותה ב-"אני, טוניה".עם מטקאלף אפשר להזדהות ולהבין מאיפה היא באה, אך ג'ייני קשה ורעה רוב הזמן, ולכן זה מוריד מבחינתי מהופעתה. אך זה לא אומר ששתיהן לא שחקניות גדולות, ושג'ייני ככל הנראה תהיה הזוכה של הערב. בלייג' היא זמרת וראפרית שעושה תפקיד רציני בדרמת המלחמה של נטפליקס "פרחים בבוץ"; על מנוויל, השחקנית הבריטית שלא ידועה לרבים (נדמה שזה מוטיב חוזר השנה בטקס) כתבתי מקודם; וספנסר, מגלמת תמיד תפקידים של אישה שחורה רחבת לב מאז "העזרה" ("The Help") , והיא תמיד מצטיינת בהם , אך היא לא תנצח הפעם.
עכשיו, פספוסים:
- סר פטריק סטיוארט זכאי מזמן לאוסקר ההכרה על פועלו, כשם שאולדמן זכאי. אז אם אולדמן מועמד וכנראה ינצח, למה לא סטיוארט? למרות שלא ראיתי ולא מתכנן לראות גם את "לוגאן", הבנתי שהוא נותן שם הופעה מרגשת ואחרונה בתור פרופסור איקס, וזה מספיק בשבילי.
- דאג ג'ונס הוא היצור ב-"צורת המים", הדמות הראשית! אז למה בחיים לא שמעתם עליו? טוב, כי הוא כמעט אף פעם לא משחק בתור עצמו מול המצלמה. בתור ה-"אנדי סרקיס" של האיפור, ג'ונס משתף פעולה מזה שנים רבות עם גיירמו דל טורו, במאי הסרט, ותמיד מצליח לא להיות מזוהה. אז אולי יפתחו קטגוריה מיוחדת של "שחקנים שלא רואים אבל עדיין נהדרים" ואז יתנו לו. עד אז, הוא יישב בקהל לא מזוהה.
- ג'יימי בל הוא הצלע השנייה לבנינג בסרט "כוכבים חיים לנצח", וגם הוא זקוק להשתחרר מתדמית "בילי אליוט" עם התפקיד הלא מוערך דיו הזה.
- אם את טימותי שאלמה העמידו על "קרא לי בשמך", אז למה לא את ארמי האמר? זה לא היה עובד בלעדיו. לא, באמת, סיפור אהבה עם יחיד לא הולך..
- גם ריי רומנו וגם הולי האנטר מביאים הופעות אנושיות לאחת הקומדיות הרומנטיות הטובות ביותר של השנים האחרונות "חולי אהבה". רבים מסכימים שזהו פספוס גדול שהם לא מועמדים. אז למה באמת הם לא מועמדים? כנראה שלא כולם אוהבים את ריימונד..
- מייקל סטולבארג הוא למעשה ה-MVP של שנת 2017, עם תפקידים משניים וזכורים בשלושה מן המועמדים לסרט הטוב ביותר - "קרא לי בשמך", "צורת המים" ו-"העיתון". רק על ההשקעה הוא צריך לקבל.
- טיפאני האדיש היא קומיקאית שחורה שהתגלתה לאחרונה בסרט הקומי "Girls Trip", אך היא עובדת שנים רבות. את חותם ההכרה הרשמי אפשר היה לתת באמצעות המועמדות ( הסכמה פה אחד של המבקרים ושל הקהל, באחד מהלהיטים המפתיעים של השנה בארה"ב), אבל היא הסתפקה בלהנחות את טקס המועמדויות יחד עם אנדי סרקיס (כן, שוב הוא). אאוץ'.
- טילדה סווינטון היא יותר זיקית מתמיד בסרט הקוריאני המוזר "אוקג'ה", שלא יצא לאקרנים אלא הגיע לנטפליקס והיה למעין גרסה קודרת של "אי טי". הפעם היא ראש ארגון אכזר, בעלת גשר בשיניים ותספורת פטרייה, שרוצה לתפוס את הדמות המרכזית - אוקג'ה - ולעולל לה דברים שונים.
- ואחרון וחביב מאוד, מארק האמיל על היותו מארק האמיל. סתם. האמת שזה גם תופס בהתחשב בהיותו השחקנים שעובדים הכי קשה ושהכי נחמדים בהוליווד, בעוד שהוא עדיין יוכר לרוב רק בתור לוק סקייוקר. אז הגיע סוף סוף הזמן להוכיח את עצמו מעל ומעבר בתפקיד הנצחי הזה, וזה בדיוק מה שהוא עשה ב-"אחרוני הג'דיי". ניפץ את כל הציפיות, אך עדיין נשאר נאמן לאישיות הדמות עצמה. גם ב- "Brigsby Bear", דרמה קומית קטנה וחמודה של יוצא SNL קייל מוני, האמיל הפציץ גם הפעם. אין ספק ששני אלו הם בין התפקידים הטובים שלו אי פעם, אם לא ה-... רק שהפעם הוא יסתפק רק בלהנחות פרס. גם זה משהו.
הבמאי הטוב ביותר:
מועמדים: גיירמו דל טורו, "צורת המים" ( " The Shape of Water"); כריסטופר נולאן, "דנקירק" ("Dunkirk"); גרטה גרוויג, "ליידי בירד" ( "Lady Bird"); ג'ורדן פיל, "תברח" ("Get Out"); פול תומאס אנדרסון, "חוטים נסתרים" (" Phantom Thread")
יזכה וצריך לזכות: גיירמו דל טורו, "צורת המים" ( " The Shape of Water")
ממי התעלמו: דני וילנב, "בלייד ראנר 2049" ("Blade Runner 2049"); מרטין מקדונה, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ("Three Billboards Outside Ebbing, Missouri"); אדגר רייט, "בייבי דרייבר" ("Baby "Driver); ריאן ג'ונסון, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" (" Star Wars: The Last Jedi"); שון בייקר, "פרוייקט פלורידה" ( "The Florida Project")...
קטגוריית הבמאי לרוב הולכת יד ביד עם קטגוריית הסרט הטוב ביותר ( שנה שעברה, לדוגמה, זה לא קרה - דמיאן שאזל זכה, ו-"לה לה לנד" לא, כידוע לכולם), אז הפרס השנה הולך לגיירמו דל טורו, במאי "צורת המים". דל טורו, במאי מקסיקני שעובד שנים רבות בתחום ותמיד מייצר סרטים בעלי חזון אמנותי מיוחד, שמשלב בין פנטזיה, מד"ב, אימה גותית ודרמה. גם הפעם החזון מובא ב-"צורת המים" בצורה יפהפייה. אז האוסקר לא יילך לשווא השנה. מלבד זאת, כפי שציינתי מקודם, מועמדים גם גרטה גרוויג, במאית "ליידי בירד" ( "Lady Bird ") וגם ג'ורדן פיל, במאי "תברח" ("Get out"), אחד הסרטים המדוברים של השנה האחרונה (והחזיק מעמד לאוסקר מפברואר 17'!), על סרטם הראשון. פיל, קומיקאי במקור וחלק מהצמד הקומי השחור הפופולרי בארה"ב "קי ופיל" (" Key and Peele"; קיגן מייקל קי הוא הצלע השנייה בצמד, שכמובן מוכשר בפני עצמו), הוא אחד משלושת האנשים היחידים לאורך כל 90 שנות האוסקר שמועמדים על תסריט מקורי, הבמאי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר ( השניים הנוספים הם ג'יימס אל ברוקס ו-וורן בייטי, שלעד ייזכר, ולא באשמתו, כרגע בתור "הזקן שטעה באוסקר"). כל זה טוב ויפה, וזה באמת מוכיח את השינוי בגיוון באוסקר ( דבר מבורך), אך פיל יתספק השנה בתסריט המקורי וגרוויג תצא בידיים ריקות. פול תומאס אנדרסון, שהעז ועשה סרט שבבסיסו לא נשמע שפונה לקהל הרב, ובאמת הוא סרט מיוחד מאוד שפונה לאנשים ספציפיים מאוד, וזה נהדר - "חוטים נסתרים". אנדרסון חזר לשתף פעולה עם דניאל דיי לואיס, במה שנדמה שיהיה תפקידו האחרון (כרגע), אך זה לא יעניק לו את הפרס. היחיד שיכול לאיים על דל טורו, והוא היחיד שנותר, הוא כריסטופר נולאן, הבמאי לעיתים אמנותי מידי, אבל רוב הפעמים זה עובד לו ( טרילוגיית "האביר האפל" -2005,2008,2012 - עדיין טרילוגיית גיבורי העל הטובה ביותר ואחת הטרילוגיות הטובות בכלל; "התחלה" החדשני ו-"בין כוכבים" המעט מתפלסף), שהשנה הכין סרט שנשמע בגדול די בסיסי - זהו "דנקירק", המתאר את זירת הקרב ומסע החילוץ של חיילים בריטים בדנקרק שבצרפת בתחילת מלה"ע השנייה (סרט מלחמה פשוט נכון?), אך הצילום, העריכה והפסקול והופכים אותו למעין סרט מתח, שהקהל באמת מרגיש את הלחץ והפחד בקרב. כך בעצם הסרט מתעלה מעל הז'אנר שלו ונשאר חקוק במוחות הצופים ( הסרט הפך לבלוקבאסטר במהלך הקיץ כאשר הוא יצא, והוא נשאר עד עתה במירוץ - שוב, לא דבר רגיל לרוב). אז הקרב הוא בין נולאן לדל טורו, אך אני נשאר עם ההימור הבטוח ובוחר בדל טורו.
אז ממי התעלמו? דני וילנב הקנדי עשה את הבלתי ייאמן ויצר סרט המשך מצויין לקלאסיקת המד"ב "בלייד ראנר" מ-82', "בלייד ראנר 2049", שיש הטוענים שהוא אף מתעלה על קודמו, אך זה לא גרם לקהל לנהור בהמוניו והסרט נכשל (כמו קודמו אגב) -גם האקדמיה התעלמה מוילנב, והשאירה אותו מועמד רק על "המפגש" ("Arrival") בשנה שעברה; הסרט של מקדונה קרץ מאוד לחברי האוסקר, והם העמידו אותו לפרסים רבים, חוץ מלפרס הבמאי, אותו אחד שיצר אותו; אדגר רייט הוא במאי בריטי מוכשר, שמאחוריו "טרילוגיית הקורנטו" ( 2004, 2007, 2013) הידועה בכיכובם של סיימון פג וניק פרוסט, "האקסים של החברה שלי" (" Scott Pilgrim vs the World"), וכתיבת סרטים כדוגמת "הרפתקאות טינטין: תעלומת חד הקרן" (" The Adventures of Tintin: Secret of the Unicorn") ו-"אנט-מן" (" Ant Man") . השנה הוא עשה סרט שלא נופל מאלו, כאשר גם הפעם הוא מחילף ז'אנרים ובוחר בסרט שוד קולח, שלא עוצר לרגע ונאמן להשראותיו אך מצד שני כל כך אפשרי לאבחון ומיוחד - זהו "בייבי דרייבר" ( "Baby Driver ") - הפעם הוא יסתפק במועמדויות לעריכה; ריאן ג'ונסון, במאי סרטי מד"ב ומתח קטנים ומצויינים, קיבל לידיו את הפרנצ'ייז הגדול בעולם - קוראים לו "מלחמת הכוכבים" נדמה לי - ולא רק שהוא ניהל אותו כראוי, הוא יצר את הסרט הנועז והשונה ביותר בתולדות הפרנצ'ייז - "אחרוני הג'דיי", אבל לחברי האקדמיה, "מלחמת הכוכבים" זה שעשועים לפשוטי העם, ולא לרמתם, ולכן הם יקבלו מועמדות לאפקטים ותו לא; שון בייקר יצר סרט נוגע לב הנקרא "פרויקט פלורידה", שלגמרי לא יוצג במועמדויות הללו - מלבד וילם דפו - ולא היה מזיק לו לקבל איזה מועמדות קטנטנה. גם ספילברג הצטיין ב-"העיתון", אך לו לא חסרים הפרסים ובטח שלא ההכרה.
סרט האנימציה הטוב ביותר:
מועמדים: "קוקו" (" Coco"); "לאהוב את וינסנט" (" Loving Vincent"); "פרדיננד" (" Ferdinand");
" The Breadwinner"; "בייבי בוס" (" The Boss Baby")
מי יזכה וצריך לזכות: "קוקו" (" Coco")
ממי התעלמו: "סרט לגו באטמן" (" The Lego Batman Movie"); "מכוניות 3" (" Cars 3")...
אחת הקטגוריות האהובות עליי, או בשמה האחר "איזה סרט של דיסני/ פיקסאר" מנצח השנה. מה שמבחינתי נהדר. אבל הפעם הזכייה רלוונטית מתמיד - החדש של פיקסאר, "קוקו", סיפורו של ילד מקסיקני המגלה את שורשיו ואת המחלוקת בין נאמנות למשפחה לבין לחיות את החלום, חוגג את המורשת המקסיקנית ומביא את סיפורם של אחת הקהילות הגדולות באראה"ב כיום - הקהילה הלטינית. בשעה שמהגרים שהגיעו לארה"ב בצורה חוקית ואף נולדו שם חוששים מגירושפ כל יום, ייצוג כזה גדול לקהילה משפיעה כל כך זכאי לציון לשבח. מלבד "קוקו", גם "לאהוב את וינסנט" הוא סרט ששווה אזכור: סיפור מותו של אחד מגדולי הציירים ועדיין אחד מהמסתוריים שבהם, וינסנט ואן גוך, כאשר כל פריים בסרט מצויר כציור אמיתי, על גבי קנבס ובהשראת ציוריו של ואן גוך, כמו כזה שתראו במוזיאון. הסרט צולם קודם עם שחקנים בשר ודם, ולאחר מכן האמנים ציירו על גבי השוטים. "פרדיננד" הוא סרט חביב אך פשוט למדי שלא ממש שייך לכאן, ו-"בייבי בוס" ממש לא שייך לכאן, כאשר מדובר באחד הסרטים הגרועים של דרימוורקס מזה זמן רב. אז למה הם כאן? כי האקדמיה התעצלה השנה יותר מתמיד והעתיקה את אותה רשימת המועמדים שהייתה בגלובוס הזהב ( גם שם קוקו ניצח), שמשום מה גם שמו את הסרטים הללו שם. " The Breadwinner" הוא סרט פקיסטני שאני לא יודע עליו הרבה, אז אני אמנע מלהתייחס אליו ממש...
ולמה "לגו באטמן" לא נמצא? טוב, כי לאקדמיה יש סכסוך מסויים עם לגו, אחרת אין הסבר אחר. למרות הצלחתם הביקורתית והמסחרית של שני סרטי הלגו הראשונים ("סרט לגו" מ-2014), האקדמיה התעלמה מהם פעם אחר פעם והמיטב שעשתה זה להעניק את המועמדות לפרס השיר הטוב ביותר ל-" Everything is Awesome" מ-"סרט לגו"; האם הם חושבים שאלו מוצרים מסחריים ותו לא? האם זה קשור לסלידתם מסרטי גיבורי על, במקרה של "לגו באטמן" ( היו אלו שהחשיבו אותו לסרט הטוב ביותר מחברת DC השנה - לא "ליגת הצדק" ולא "וונדר וומן" - והיו אלו שאמרו שהוא הסרט הטוב ביותר של באטמן מאז אלו של נולאן) ? או שהם סתם דרכו על לגו של הילדים שלהם יחפים? תהיה התשובה אשר תהיה, פייר זה לא. מלבד "לגו באטמן" ו-"קוקו", השנה לא הניבה סרטי אנימציה מסחריים זכורים למדי - רובם היו בינוניים או נוראים פשוט ( " אימוג'י - הסרט" האייקוני) - אך דווקא "מכוניות 3" (" Cars 3"), החלק האחרון (לעת עתה) בסדרה הכי פחות מוערכת של פיקסאר היה חם, לא בומבסטי מידי ובעל אנימציה מהפנטת ( טוב זה פיקסאר), אבל עדיין "קוקו" התעלה עליו. בכל זאת, לא היה צריך להתעלם ממנו.
ועכשיו, לכמה קטגוריות ביניים בקצרה לפני הסרט הטוב ביותר:
- הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר - סרטם של אנייס ורדה, הבמאית הצרפתית האגדית בת ה-89, והאמן הצרפתי JR - "אנשים ומקומות" (" Faces Places"), הפך ללהיט בלתי צפוי במחוזתינו והיה חביב הקהל והמבקרים במקומות רבים. אך הפרס יילך הפעם לסרט "Icarus", העוסק בסמים בספורט.
- הסרט הזר הטוב ביותר - טוב, את "פוקסטרוט" אין לנו ( ואני לא ממש נופל בפח של "שרת התרבות" ונכנס לדיון על כך), אז מה כן יש? לפני שבוע חשבתי ש-"הריבוע" (" The Square"), סרט שוודי מוזר נורא, שזכה בפסטיבל קאן ועשה הדים מאז. אבל נדמה לי שהסרט הצ'יליאני (דמוי אלמודובר) שבו מככבת שחקנית טרנסג'נדרית, "אישה פנטסטית" ( "A Fantastic Woman") יזכה בתואר. סיכוייו גדולים יותר והנושא שבו הוא עוסק מתאים בתקופה זו.
- הצילום הטוב ביותר - רוג'ר דיקינס - צלם ותיק שצילם את מרבית סרטי האחים כהן ( "פרגו" ו-"ברטון פינק" ביניהם), את "סקייפול" ("Skyfall"), "חומות של תקווה" ( "The Shawshank Redemption"), " נפלאות התבונה" ( "A Beautiful Mind" ) וכו'- היה מועמד בעבר לפרס הצילום באוסקר 13 פעמים והפסיד בכל פעם ( לסרטון המציג את כל הפסדיו לחצו כאן). הפעם הוא חוזר עם "בלייד ראנר 2049", והפעם הוא חייב לנצח, אחרת האוסקר באמת מכור. מלבד זאת, אין לו תחרות רצינית חוץ מאזכור חשוב לצלמת הראשונה שמועמדת אי פעם, רייצ'ל מוריסון, שצילמה את "פרחים בבוץ" ( וגם את "הפנתר השחור")...
- העריכה הטובה ביותר - מבחינתי "בייבי דרייבר" הוא ההגדרה המושלמת לעריכה אמנותית וחלקה כיום (להדגמה על מה שאני מדבר, הנה סצנה נהדרת מהסרט) אך גם העריכה ב-"דנקירק" היא אחד מהדברים שנותנים לסרט את ייחודו, ולכן הוא יהיה המנצח.
- השיר המקורי הטוב ביותר - השנה יש כמה מועמדים חזקים בקטגוריה שלא תמיד נספרת - "Mystery of Love" מ-"קרא לי בשמך", שאותו כתב וביצע זמר, שאני אישית לא שמעתי עליו, בשם סופיאן סטיבנס; "Mighty River", מהסרט "פרחים בבוץ" שמבוצע ע"י המועמדת בקטגוריית שחקנית המשנה, מרי ג'יי בלייג'; "Stand Up for Something" מהסרט "מרשל", שאותו כתב הראפר והזמר Common; המועמד הכי פחות עליי, השיר הסתמי "This Is Me" מהמיוזיקל הסתמי עוד יותר "האמן הגדול מכולם" (" The Greatest Showman"), שאותו כתבו הצמד זוכה האוסקר משנה שעברה על שירם מ-"לה לה לנד" -" City of Stars" ; והפייבוריט שלי לניצחון וגם ההימור שלי הוא "Remember Me" מ- "קוקו", שאותו כתבו הזוג רוברט וקריסטן אנדרסון-לופז ( שאחראים גם לשירי "פרוזן", כולל " Let It Go", שעליו זכו ב-2014 בפרס), שמהווה חלק אינטגרלי בעלילה ומבוצע בכמה גרסאות שונות במהלכו ( הנה אחת המבוצעת במהלך הקרדיטים). הפעם יהיו גם הופעות, מה שלא תמיד קורה, אז יהיה מעניין ( סרטון המציג את רשימת הזוכים המלאה מ-1934 עד שנה שעברה תוכלו לראות כאן).
- התסריט המקורי הטוב ביותר - זהו פרס הניחומים של ג'ורדן פיל עבור "תברח", ולכן הוא יהיה המנצח הבטוח. גם "חולי אהבה" שווה אזכור בקטגוריה זו.
- התסריט המעובד הטוב ביותר - ג'יימס אייבורי, התסריטאי והבמאי שהיה מועמד ארבע פעמים בעבר, יקבל סוף סוף את הפרס שלו בגיל 89, על כתיבת התסריט ל-"קרא לי בשמך" ע"פ ספר באותו השם. גם ג'יימס מנגולד מועמד השנה בעבור "לוגאן", אירוע נדיר בהתחשב ומדובר בסרט קומיקס. עוד מועמד הוא "חי בסרט", המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של גרג ססטרו ( או "מארק" מ-"The Room") -" The Disaster Artist "- על חוויותיו כשחקן צעיר ומתחיל שמגיע לעבוד על סרט כל כך מוזר עם אדם מוזר עוד יותר.
- הפסקול הטוב ביותר - ג'ון וויליאמס הוותיק והאגדי החזיר ניחוחות ישנים של "סטאר וורס" עם הפסקול שלו ל-"אחרוני הג'דיי", אך הוא פעם יוותר על העונג לטובת הפסקול של "צורת המים", אותו חיבר אלכסנדר דספלה הצרפתי, שכבר זכה ב-2015 בעבור הפסקול שחיבר ל-"מלון גרנד בודפשט" (" The Grand Budapest Hotel") של ווס אנדרסון.
- סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר - זוהי קטגוריה מאוד זניחה ולרוב היא נשכחת מהר, כאשר השולטת בה היא פיקסאר לרוב, יחד עם הסרטונים הקצרים המלווים כמעט כל סרט שלה ( חוץ מ-"קוקו", כי השנה "התברכנו" בסרטון של 20 דקות על אולף מ-"פרוזן" מזמר על חג המולד. כל הכבוד דיסני!). גם השנה יש לפיקסאר ייצוג עם " Lou", שיצא לפני "מכוניות 3", אבל הדיבור השנה ומה שהביא את הקטגוריה הזו בכלל לידיעת הציבור הוא הסרט שבו שחקן ה-NBA לשעבר קובי ברייאנט וגלן קין, אחד מהאנימטורים הבכירים של דיסני בתקופת "הרנסאנס" שלה בשנות ה-90, חברו יחד ויצרו את "Dear Basketball", סרט שברייאנט כתב ( ומבוסס על מכתב שכתב כאשר פרש מכדורסל מקצועי) וקין ביים ואייר. אם אכן קובי יזכה, זו תהיה לו רק המועמדות והזכייה הראשונה לו, אלא לכל יוצא NBA, וכך למעשה יוסיף עוד תואר לערימת התארים המצטברת בביתו. אגב, די מוזר נגיד שלקובי יהיה אוסקר ולאנשים כמו סטנלי קובריק לא היה בכלל, נכון? טוב זה המשחק ( הפאנץ' לא מכוון).
ועכשיו (תופים בבקשה) לסרט הטוב ביותר!
הסרט הטוב ביותר:
מועמדים: "שעה אפלה" ("Darkest Hour"); "צורת המים" ( " The Shape of Water"); "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ("Three Billboards Outside Ebbing, Missouri"); "חוטים נסתרים" ( Phantom" Thread"); "ליידי בירד" ( "Lady Bird"); "דנקירק" ("Dunkirk"); "העיתון" (" The Post"); "קרא לי בשמך" ("Call Me by Your Name"); "תברח" ("Get Out")
מי יזכה וצריך לזכות: "צורת המים" ( " The Shape of Water")
ממי התעלמו: "אני, טוניה" (" I, Tonya"); "קוקו" (" Coco"); "בלייד ראנר 2049" ("Blade Runner 2049"); "בייבי דרייבר" ("Baby "Driver); "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" (" Star Wars: The Last Jedi"); "פרוייקט פלורידה" ( "The Florida Project"); "חולי אהבה" ("The Big Sick"); "כוכבים חיים לנצח" ( "Film Stars Don't Die in Liverpool")...
הנה הקטגוריה שהיא האוסקר למעשה, והזוכה בה יהיה "צורת המים". ולמה? טוב, קודם בוא נסתכל על המועמדים הנוספים ונראה למה הם לא: "ליידי בירד" ו-"תברח" הם סרטים חשובים ומהווים גיוון באוסקר, אבל כרגע הם רק שם בשביל המועמדות ולא הפרס עצמו; "דנקירק" הוא נהדר, ואולי אפילו יש סיכוי שהוא או "שלושה שלטים" יחטפו מהזוכה את הפרס, אבל אני לא מהמר על זה; לגבי "שעה אפלה" - אין לי מושג למה הוא שם בכלל, אולי בשביל להצדיק את הזכייה של אולדמן? מי יודע, אבל אני כן יודע שהוא לא ינצח בוודאות; "העיתון" היה יכול להיות המנצח הגדול בטקס לפני שנתיים או שלוש, במיוחד עם אמירה חברתית חשובה כמו שלו ומסר על עיתונות חופשית ( נוסח "ספוטלייט"), אבל האקלים הפוליטי התפתח מאז, במיוחד בהוליווד, וכרגע הוא מקבל את הכתף הקרה; "חוטים נסתרים" הוא, כפי שציינתי מקודם, סרט מיוחד לאנשים מיוחדים, אבל זה לא הוא שינצח (למרות זאת, אני מקווה שהוא יקבל לפחות את קטגוריות העיצוב); ו-"קרא לי בשמך" - האם הסיכויים שלו לנצח נפגעו בגלל הזכייה של "אור ירח" משנה שעברה? הכוונה היא שאולי יש חברי אקדמיה שחושבים "נתנו כבר את הפרס לסרט על הומוסקסואלים שנה שעברה, אי אפשר השנה שוב", למרות היותם סרטים שונים לחלוטין, בעלילתם ובטון של כל אחד מהם. ייתכן וזה באמת ככה, אבל בכל מקרה גם הוא לא ינצח הפעם.
ועכשיו ללמה דווקא "צורת המים" יהיה הזוכה המאושר: ראשית, זהו סרט על אהבה בין שני יצורים דחויים - עובדת אילמת ואיש דג המוגדר כמפלצת, ומדגיש את היחס לשונה (שכן גיי, חברה שחורה - מדובר על שנות ה-60), שכן הבמאי עצמו מקסיקני ומהגר - כל אלו מתאימים ורלוונטים לעכשיו; בנוסף, זהו גם מכתב אהבה להוליווד הישנה ( ובמיוחד סצנה שבה איש הדג מתפעל מסרט בקולנוע), ואין דבר שהוליווד יותר אוהבת ממחוות לעצמה ( קרי "הארטיסט" - 2011 - ו-"לה לה לנד" - 2016). זה לא דבר רע, אלא רק האמת וזו עוד סיבה למה המנצח יהיה "צורת המים", למרות היותו סרט מז'אנר שלא קורץ ממש לחברי האקדמיה (פנטזיה/ מד"ב).
לגבי סרטים שפוספסו, הרבה יכולים לכאן וזה כמובן נתון לדעתו של כל אדם, אך יש את אלו הברורים מאליו - למה הם לא כאן אם הם לפחות בכמה קטגוריות אחרות? "אני, טוניה", "קוקו"ו-"חולי אהבה" יכלו בקלות להיות כאן, ואם העניין הוא מספר המועמדים כאן, מבחינתי כל אחד מהם יכול להיות במקום "שעה אפלה". "פרוייקט פלורידה" קיבל את הייצוג היחיד שלו עם וילם דפו, אז למה לא לעודד סרט כזה טוב ולתת לו את המועמדות הזו? "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" ו- "בלייד ראנר 2049" הם סרטי מד"ב, אז לא משנה כמה הם טובים הם יהיו, למרבית חברי האוסקר הם "הסרט עם החייזרים" או "משהו עם האריסון פורד". אותו הדבר גם לגבי "וונדר וומן" וגל גדות - כשהוכרזו המועמדים ו-"וונדר וומן" לא הופיע כלל, קמה מעין סערה על למה נציגתנו בהוליווד לא קיבלה את הכבוד, ואפילו היו אלו שהתלוננו שהוא "נשדד" מהמועמדות לסרט הטוב ביותר. אז ככה, הנה שיעור קצר על האקדמיה וסרטי קומיקס: הם לא הולכים ביחד. נקודה. היחיד שעוד זכה לכבוד הזה הוא הית' לדג'ר על גילום הג'וקר ב-"האביר האפל" (2008), וזה היה אחרי שהוא מת! אז יהיה "וונדר וומן" כמה שטוב שיהיה (והוא טוב אבל לא עד כדי כך - לא מצויין), גל לא תקבל את המועמדות ובטח שלא הסרט בקטגוריה הראשית. לגבי העובדה שהוא נעדר מקטגוריות טכניות, זה עניין אחר שבאמת מרגיז, אבל מה לעשות. לבסוף, אזכור לטובה הוא של "כוכבים חיים לנצח", שזכה לקידום נמוך מאוד עד אפסי במירוץ לאוסקר, ולכן האקדמיה התעלמה ממנו כלות.
אז זהו, אלו ההימורים שלי לערב הגדול. האם הלכתי רחוק מידי והימרתי או שיהיה יותר מפתיע? בכל מקרה, יהיה איזשהו עניין בטקס הזה. אני משאיר אתכם עם Honest Trailer הסוקר את סרטי האוסקר השנה, מבית היוצר של אחד הערוצים האהובים עליי ביוטיוב, Screen junkies. בהצלחה לכל המועמדים!
6/3/18: סיקור טקס פרסי האוסקר ה-90 - זכיות, נאומים והמיטב
אז בוא נגיד ככה שבאמת הלכתי על התרחיש הדמיוני מידי, כי בעוד שאני חשבתי ש-"צורת המים" יביס לחלוטין את "שלושה שלטים", מקדורמנד ורוקוול התגנבו מהדלת האחורית ולקחו את הפרסים לשחקנית ראשית ולשחקן משנה. זה לא אומר ש-"צורת המים" לא יצא נשכר, הוא הזוכה של הערב, עם דל טורו שקיבל את פרס הבימוי ודספלה שקיבל את פרס הפסקול. אמנם הוא היה צפוי, אבל הוא לא היה משעמם - מלא בנאומים טעונים פוליטית וחברתית (חוץ מאולדמן והנאום המשמים, אבל כולל את ה- Inclusion Rider של מקדורמנד), עם ייצוג ייחודי למקסיקו, דווקא בזמנים אלו: דל טורו הוא הבמאי השלישי המקסיקני הזוכה בעשור הנוכחי - איניירטו שזכה פעמיים בעבור "בירדמן" ( "Birdman") ו-" האיש שנולד מחדש" ( "The Revenant"), וקוארון שזכה בעבור "כוח משיכה" (" Gravity") הקדימו את ו-"קוקו" שסחף, ללא הפתעה יתרה, את פרס סרט האנימציה וגם את פרס השיר המקורי ( תאכל את זה, This Is Me!). ג'ימי קימל חזר להיות המנחה אחרי הפארסה של שנה שעברה בסיום הטקס ( וורן בייטי ופיי דאנאווי חזרו גם הם, והפעם הם קיבלו את הכבוד המגיע להם), ואומנם לא הלך עד הקצה עם הביחות השנה, אך כן סיפק בידור מתאים ובדיחות טובות, שהחביבות עליי היו אופנוע הים שהובטח לאלו שנאמו הכי קצר - פלוס מינוס הלן מירן ( הזוכה המאושר היה מארק ברידג'ס, מעצב התלבושות ל-"חוטים נסתרים", שנאם נאום במשך 36 שניות בלבד) והכרזה כי השנה לא המוזיקה תרמוז לזוכים לרדת מהבמה, אלא השחקן לקית' סטנפילד מ-"תברח" שפשוט יצעק עליהם "!GET OUT". את זה צריך לאמץ גם בחיים האמיתיים. וכמובן היו גם הופעות זכורות, ומנחי פרסים שבלטו ( לדוגמה, טיפאני האדיש ומיה רודולף כל כך הקסימו את הקהל והקהל בבית שכבר נשמעות קריאות לתת להם להנחות בשנה הבאה), הצדעות לשחקני הוליווד הותיקים - אוה מרי סנט, זוכת האוסקר ל-"חופי הכרך" ב-54' (שהתבדחה על היותה יותר מבוגרת מהאוסקר -94) וריטה מורנו, זוכת האוסקר ב-62' על "סיפור הפרברים" (שהגיעה עם אותה השמלה שלבשה כשזכתה בפרס) הנחו שתיהן פרסים שונים, והצדעה לאלו שאינם איתנו כבר, עם גרסה עדינה הרבה יותר של אדי ודר לשירו של טום פטי ( שהלך גם הוא השנה לעולמו בפתאומיות) "Room at the Top". אך עם כל זאת, זהו עדיין הטקס הנמוך בעל הצפיות הנמוכות ביותר מאז שספירה זו החלה, כאשר הקודמים לו ביחד איתו בדירוג הנמו. האם זה קשור לכך שזמנים השתנו והוליווד לא נראית נוצצת כל כך הרבה לאנשים כבר? האם זה העובדה שאנו מכירים הרבה את אישיותם של השחקנים מהרשתות החברתיות שאנו כבר לא מתייחסים אליהם כזו בהערצה? או האם זה קשור לעובדה שרוב הציבור האמריקאי לא ראה לפחות כמה מהמועמדים לסרט הטוב ביותר? אז מה עושים? אז הפתרון שלי הוא החזרת פיצול הקטגוריות, שהיה קיים בטקס הראשון ( קימל הזכיר זאת במונולוג הפתיחה שלו) ל-"סרט אמנותי הטוב ביותר" ולסרט "יותר מסחרי" הטוב ביותר ( מילים שלי, לא שם רשמי), וכך סרטים שמרבית הציבור רואה יוכלו להיכנס לאוסקר ( לדוגמת "הפנתר השחור" - אין צורך להתפשר באיכות) וגם הסרטים הקטנים והאומנותיים, שלא רבים רואים, יוכלו לקבל את הכבוד המגיע להם.
הנה רשימת הזוכים המלאה ( אני משאיר לכם את ההשוואה להימורים שלי ;) ):
הסרט: "צורת המים"
שחקנית: פרננס מקדורמנד, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
השחקן: גארי אולדמן, "שעה אפלה"
הבימוי: גיירמו דל טורו, "צורת המים"
שחקן משנה: סם רוקוול, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
שחקנית המשנה: אליסון ג'ני, "אני, טוניה"
תסריט מועבד: ג'יימס אייבורי, "קרא לי בשמך"
תסריט מקורי: ג'ורדן פיל, "תברח"
סרט אנימציה: "קוקו"
סרט תיעודי: Icarus
הסרט הזר: "אישה פנטסטית"
עריכת סאונד: "דנקרק"
מיקס סאונד: "דנקרק"
עיצוב תפאורה: "צורת המים"
סרט אנימציה קצר: Dear Basketball
אפקטים מיוחדים: "בלייד ראנר 2049"
עריכה: "דנקרק"
סרט תיעודי קצר: Heaven is a Traffic Jam on the 405
סרט קצר: The Silent Child
פרס הצילום: רוג'ר דיקנס, "בלייד ראנר 2049"
מוזיקה מקורית: "צורת המים"
שיר מקורי: Remember Me, "קוקו"
איפור ועיצוב שיער: "שעה אפלה"
עיצוב תלבושות: "חוטים נסתרים"
נאומים:
פרנסס מקדורמנד
סם רוקוול
אליסון ג'ייני
גארי אולדמן
גיירמו דל טורו
"צורת המים"
ג'ורדן פיל
ג'יימס אייבורי
"קוקו"
רוברט וקריסטן אנדרסון-לופז
"אישה פנטסטית"
קובי ברייאנט וגלן קין
רוג'ר דיקינס
מארק ברידג'ס - זוכה אופנוע הים
ג'ימי קימל - המיטב:
הפתיחה
המונולוג
!GET OUT
הבדיחה הראשונה אי פעם באוסקר
קימל מגדיל את הפרס
הפתעת הקהל באולם ממול עם כוכבי הטקס
ג'ימי קימל פוגש את עצמו בן ה-9 ואת כוכבי "מלחמת הכוכבים"
קימל מנסה להגניב מסטיבן ספיבלרג סמים
וגיירמו (לא דל טורו), הסייד -קיק של קימל, על השטיח האדום
מגישים זכורים:
אנזל אלגורט ואיזה גונזלז
קומיל נג'יאני ולופיטה נוינגו
טיפאני האדיש ומיה רודולף
המתלוננות הראשונות על הארווי ויינשטיין - אשלי ג'אד, מירה סורבינו וסלמה הייק
אווה מרי סיינט
ריטה מורנו
ג'ודי פוסטר וג'ניפר לורנס
הלן מירן וג'יין פונדה
וורן בייטי ופיי דאנאווי
ולבסוף, הופעות:
"Remember Me"
"Mystery of Love"
"Stand Up For Something"
"Mighty River"
"This Is Me"
"In Memoriam - "Room at the Top
אם שרדתם את כל הסרטונים, בראבו! עדיין לא תקבלו אופנוע ים אצלי! אבל הנה טקס אחר - טקס על טקס האוסקר של הערוץ שאני לא יכול לקדם אותו מספיק עד כדי כך שאני מקדם אותו פעמיים באותו הפוסט - screen junkies.
נתראה בקרוב עם עוד עדכון על חדשות קולנוע וטריילרים חדשים, או שבעצם נתראה באוסקר הבא. עדיין, תודה רבה על הקריאה ולהתראות!
נתראה בקרוב עם עוד עדכון על חדשות קולנוע וטריילרים חדשים, או שבעצם נתראה באוסקר הבא. עדיין, תודה רבה על הקריאה ולהתראות!
