שבוע עבר מאז חזרתו של "המנדלוריאן" לחיינו, והנה הוא צץ שוב בפרק השני - ובעוד שמאז שאר היקום עקב במתח אחר נפילת האימפריה המרושעת בראשות הבן-דוד הכתום של הקיסר פלפטין, ויצא לחגוג ברחובות לצלילי "Yub Nub" (חוץ מקארה דיון, שכנראה בגדה במורדים) - מנדו שלנו המשיך ב-"Side quests" שלו ברחבי הגלקסיה, כפרש הבודד שהוא, והפעם הוא מתייצב לצד דמות גנוזה מ-"הרוח בערבי הנחל" ברימייק ל-"ארכנופוביה" (מינוס ג'ף דניאלס). טוב, איך אומר ננסי ברנדס? ועכשיו ברצינות (ספויילרים):
בפעם האחרונה שעזבנו את מנדו, הוא רכב לו לעבר השקיעה על גבי ספידר בטטואין וחמוש בשיירי שריונו של בובה פט (שצפה לו במתרחש אי שם ברקע). "Cold opening" (טכניקה שנעשית לרוב בטלוויזיה - הדוגמה הנודעת ביותר לכך היא "SNL" - שבה התוכנית תתחיל בקטע שלא קשור בהכרח לעלילת הפרק, אך תמחיש את האווירה רגע לפני המעבר לפתיח) מצויין - שמוכיח לנו שוב שמנדו הוא בעצם גרי קופר ממתכת - מזכירה לגיבורינו שהוא בכוכב למעשה בשביל מטרה אחת ויחידה - למצוא מנדלוריאנים נוספים שיסייעו לו באיתור בני מינו של בייבי יודה. פלי מוטו (איימי סדריס) מקיימת את הבטחתה ומבטיחה לו מידע על עוד חברים במסדר אליו הוא שייך בכוכב טראסק (למרבה ההפתעה, לא האולם אירועים בנמל תל אביב ששמיניסטים מ-"בליך" מקיימים בו נשף), אך לשם כך יאלץ להעביר "מטען" חשוב למקור המידע שלו בכוכב -גברת צפרדע חייזרית, שזקוקה לבעלה כדי להפרות את ביציהם. לשם כך, על מנדו להסתכן ולעוף בצורה "רגילה" ולא בקפיצות במהירות האור כנהוג בפרנצ'ייז, כדי לא לפגוע בשלמות הצאצאים - האחרונים לחלוטין בשושלת חייזרים זו. הכל הולך חלק עד ששני טייסי X-Wing שמפטרלים בחלל (פול סון-יונג לי ו-דייב פילוני - יוצר, כותב ומפיק חשוב מאוד ויצירתי מאוד בעולם הרחב של "מלחמת הכוכבים", שמאחוריו סדרות מדוברות כמו "אווטאר", "מלחמת המשובטים" ואפילו הפקה וכתיבה על מנדו שלנו) עולים על המנדלוריאן ועל המטען המבוקש שברשותו, והוא נאלץ להתרסק בכוכב דמוי הות' ("האימפריה מכה שנית")/קרייט ("הג'דיי האחרון") לאחר מרדף ארוך. השבתת החללית מאלצת את השלושה - מנדו, גברת קרפדה ובייבי יודה - לשנות תוכניות ולהסתדר במאורה מסתורית ומלאת סכנות, כמו נגיד, לא יודע, עכבישי ענק שחיים בקרח ומתרבים בקצב מטורף?
כן, זו נשמעת כמו עוד משימה שבועית למנדלוריאן הנאמן שלנו, ואני עדיין מברך ומבקש בכל לשון של בקשה - תשמרו על הפורמט דיסני, אך יש כאן משהו מתחת לפני השטח: המסר המתמשך המרכזי של הפרק הוא "על מי אפשר לסמוך?", ואיך מוסריות מתנגשת עם אמונות קבועות מראש. בייבי יודה בוחן את נאמנותו של מנדו להצלתו בכך שהוא מנסה שוב ושוב לאכול את ביציה של הקרפדה (עוד בעונה הראשונה ראינו רמזים לכך שזו התזונה המועדפת על הילד - יש אפילו פופ) ולמעשה "מתניע" את תקיפת העכבישים כאשר הוא מתחיל לזלול מביציהן המונחות; הנאמנות לשלטון החדש והמתחשב שכמעט הורג את המנדלוריאן אך גם בא לעזרתו; ונאמנות למטרה מסוימת, גם שזו סותרת את מטרתך המקורית - שגם היא לא יכולה להיות מוגדרת אגואיסטית. האם מטרה טובה אחד פוטרת אותי ממטרה טובה אחרת?
אך יותר מכל, האימה מודגשת כאן. מערת הקרח הנטושה והקלאסטרופובית, חוסר האמון ההדדי בין נוסעי ספינת החלל, וכמובן - עכבישי הענק, שמעלים את רמת הלחץ כל פעם שהם שועטים לכיוון המצלמה. השוט שבו העכביש העצום מכולם נוחת על ספינתו של מנדו נותנת תחושה שמדובר בשני עמודים רוחביים בחוברת קומיקס המציגים תמונה מרהיבה, או סקיצה של ראלף מקווארי (האמן האגדי מאחורי סרטיהם הקלאסיים של לוקאס וספילברג, והמעצב המקורי של עולם "מלחמת הכוכבים") שיוצאת לאוויר העולם לאחר שנים בארכיון. ואכן, בקריאה מעמיקה יותר, מגלים שכך אכן הדבר: עיצוב עכבישים אלו מבוסס על רעיון מקורי של מקווארי המנוח ליצירת מפלצות דומות במיוחד ל-"האימפריה מכה שנית", אך שם הם תוכננו להופיע בכוכב דגובה, שהוא כוכב הבית של - מי אם לא - יודה. רפרנסים ומחוות קטנות אלו או אחרות, ובמיוחד הצגת סקיצות האומנות מאחורי הפרק במהלך הקרדיטים, מדגישות את העובדה שליוצרים ג'ון פאברו ודייב פילוני באמת אכפת מההיסטוריה שקיימת בפרנצ'ייז, אך הם יודעים איך לעשות זאת בסטייל ובעדינות, וללא דחיפת הופעות אורח בפני הקהל או התוכניות של דיסני ל"יקום משותף" באמצע סיפור קוהרנטי.
עם זאת, גם הומור למרבה ההפתעה קיים בפרק קודר כזה: הבמאי פייטון ריד (קלאסיקות הקומדיה הרומנטית של ראשית שנות ה-2000 - "מעודדות צמודות" ו-"לגמור עם אהבה" - ותת הפרנצ'ייז הכי פחות מוערך ב-"מארוול" - סרטי "אנט-מן") לקח את המושכות הפעם מפברו העסוק, והחדיר רגעי קומדיה שחורה ממקומות לא צפויים, במיוחד בסצנה בה גברת קרפדה מנסה לתקשר אחת ולתמיד עם מנדו בשפתו, ומשתמשת במתרגם הקולי של הדרואיד Q9-0 (ריצ'ארד איוודה כאן - סוף פסוק) - או לפחות מה שנשאר ממנו - מצוות ציידי הראשים מהעונה הקודמת. וכן, אל תדאגו - אין הפקה של ריד בלי נמלים - אפילו בתפקידי אורח, אז כאן אנתוני זצוק"ל שינה את שמו לפרופ' מנדיבל ועבר לגור בחלל. פול ראד המסכן.
לסיכום, "The Passenger" הוא טייק מרענן לפורמט "המשימות הצדדיות" שהתוכנית מצטיינת בה כל כך, ומוכיח עד כמה השקעה בפרטים הקטנים משתלמת - הן ביקורתית והן ויזואלית. אם כך, מעניין לראות אם הפורמט ימשיך במהלך הפרקים הבאים או שאט-אט נתחיל להבין שהכל מתחבר לעלילה גדולה יותר? ועל כך - בשבוע הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה