לפעמים נוסטלגיה היא לא מילה גסה. היא גורמת לנו להרגיש מעודדים יותר ומלאי תקווה. לכן, כשהפרק הרביעי של העונה השנייה של "המנדלוריאן" - "The Siege" - נשען בעיקר על נוסטלגיה, זה לא פוגם בו - להפך, זה היה נחוץ בשלב זה של הסדרה או בכלל, התקופה.
אז מה על הפרק הפעם? מנדו שוב נתקל (בפעם ה-40 תוך 4 פרקים) בבעיות מכאניות ב-"רייזור קרסט", וכדי לטפל בהן הוא מחליט לבקר שני חברים ותיקים שגם הצופה מכיר, הלא הם קארה דיון (ג'ינה קראנו) וגריף קארגה (קרל וות'רס, שגם ביים את הפרק). מאז שהפילו (לכאורה) את שלטון מוף גידון (ג'יאנקרלו אספוסיטו) והאימפריה בכוכב נבארו, השניים נותרו לשמור על המקום נקי מפשיעה - אך הם זקוקים למנדו למשימה אחת סופית שתותיר את הכוכב שקט. עם סיוע מאורח מפתיע - מית'רול (אותו תפס המנדלוריאן בפרק הראשון בעונה הקודמת -שלמעשה הציג לנו את כישוריו של גיבורינו - והספיק מאז לשלם את חובו לקארגה), השלושה יוצאים לפוצץ את מעוז האימפריה האחרון בכוכב, המלא בנשקים מסוכנים ובסודות מסוכנים עוד יותר.
מיקום הפרק בבסיס אימפריאלי ישן, ההתרוצצות במסדרונות והשימוש בבלאסטרים נגד סטורמטרופרים חסרי מודעות הוא זה שהקנה את תחושת הנוסטלגיה לפרק, ומעביר את הצופה לפעם הראשונה שהוא צפה ב-"תקווה חדשה", הלא הוא "מלחמת הכוכבים" המקורי. נכון, ראינו את זה נעשה 500 פעם מאז 1977 ביקום הנ"ל - ואפילו כמה פעמים בתוכנית עצמה, ובעצם בפרק הקודם! - אבל תחת בימוי טוב וסוחף, זה מרגיש טרי כמו הפעם הראשונה. כל זאת ראוי לזקוף בעיקר לבמאי הפרק, קרל וות'רס, שחשף יכולות מרשימות בתחום, בפן לא מוכר בקריירה הארוכה שלו - שמתבססת בעיקר על תפקידי אקשן זכורים לטובה בסדרת סרטי "רוקי" וב-"הטורף". את הבנת האקשן הכיפי והסוחף שצבר במשך חלק גדול כל כך משנותיו בתחום המשחק הוא מיישם ב-"The Siege" ובגדול, ואנחנו מקבלים לא סצנת אקשן אחת קצרה, אלא שלוש ארוכות ושיודעות לבנות מתח בצורה מעולה. ממרדף ספידרים (ש-"המנדלוריאן" החזירה בענק אחרי שלא נראו כמעט מאז "שובו של הג'דיי" ב-1983) ועד פיצוץ TIE -Fighters בשחקים - יש פה הרבה כיף. כיף טיפשי, אבל כיף (וגם מסצנות של בייבי יודה, לא לדאוג - שאוכל כעת.. מקרונים? יש מרנג בחלל?).
לסיכום, נראה ש-"המנדלוריאן" אכן יודעת מה היא רוצה לעשות בעונה השנייה, והחששות המעטים שהיו החלו להתפוגג. עד כה, כל תת-קבוצת מעריצים קיבלה את מבוקשה: אלה שאהבו את אספקט המערבון בעונה הראשונה, קיבלו אחד מושלם בפרק הראשון; אלה שאוהבים אפלה, קיבלו ליטרלי כזו בפרק השני; ומעריצי "סטאר וורס"? ההארד-קור קיבלו את הפרק השלישי ואת רמיזותיו ליקום המורחב, ואילו המעריצים הישנים נושנים קיבלו קריצה לסרטי הטרילוגיה הראשונה עם הפרק הנוכחי. ניצחת, ג'ון פאברו, אני מסוקרן.
… טוב, תמיד הייתי מסוקרן. 1-0.
*נ"ב: אמנם אין לכך קשר כלל לפרק או לאיכותו, אך נוכחותה של ג'ינה קראנו, כשדעותיה האמיתיות והמסוכנות מתחילות לצוף ברשת, חורה לי ולא רק לי . נכון, אין אפשרות לפטר אדם בגלל שהוא פתח חשבון ב-"פרלר" (ואם אתם לא יודעים מה זה, אולי עדיף כך..) אבל תחושת השמחה והעידוד לדמות יורדת במקרה שכזה ופוגמת בסיפור. מה ניתן לעשות? Only time will tell...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה