הקומיקאי, השחקן והמפיק הקנדי-יהודי סת' רוגן בילה אצלנו בארץ לא מעט בשבועות האחרונים, אבל לא פיזית. דברי הביקורת שלו בפודקאסט "WTF with Marc Maron" כנגד חינוכו לידיעת ישראל עוררה סערה על לא מאומה והעמידה בשאלה את קבלת יהודי התפוצות As is, ובעיקר את אלו האמריקאים. הסיבה שרוגן בכלל התדיין בנושא היא משום שהוא הגיע לפודקאסט על מנת לקדם את סרטו החדש "An American Pickle", שעלה לרשת הסטרימינג HBO Max בחמישי האחרון (רשת הסטרימינג לא זמינה בארץ). אם יחסיו המעורערים של רוגן עם היהדות וישראל בפרט הייתה עצם המחלוקת בסערה התורנית, הקוראים לחרם יכולים להירגע: "An American Pickle" הוא כנראה הסרט היהודי ביותר שתראו בעשור הקרוב.
ראשית, בואו נתחיל בסיפור המוזר לחלוטין שמציג הסרט (העלילה מבוססת על סיפור קצר שכתב סיימון ריץ' - שגם עיבד אותו לתסריט - בעבור ה-"ניו-יורקר" ב-2013): הרשל גרינבאום (רוגן) הוא מהגר יהודי שמגיע לניו יורק מהעיירה הבדיונית שלופסק בפולין, לאחר שנמלט עם אשתו האהובה שרה (שרה סנוק, "יורשים") מפרעות הקוזאקים. השנה היא 1919, והרשל מנסה לפרנס אותו ואת אשתו בכל דרך, כאשר לבסוף הוא מוצא עבודה בתור "מדביר" במפעל חמוצים מקומי. תאונה פתאומית גורמת להרשל ליפול לאחד ממכלי החמוצים ולהישמר כחמוץ עד ימינו אנו, כאשר הוא מתעורר לעולם חדש לגמרי. גרינבאום מגלה את גורל אשתו ואת השתלשלות משפחתו, ומוצא את צאצאו היחיד (גם רוגן, רק יותר היפסטרי) - בן גרינבאום, מפתח אפליקציות כושל ויתום טרי. הרשל מתרשם מהאפשרויות העומדות בפניו בעתיד ומצאצאו ה"עשיר" ("יש לך 25 זוגות גרביים??"), אך דיון בין שני בני המשפחה לגבי גורל בית הקברות המשפחתי גורם לעימות ביניהם ולקרע שמניע את העלילה.
נכון - מעט קשה להתחבר לסיפור מופרך כזה, אבל רבים מהסרטים הגדולים שאנחנו זוכרים לטובה הציבו במרכזם אלמנט פנטסטי, שבקבלתו התמסרנו לחווית הסרט. ברגע שהאלמנט הזה יוצא מהדרך, היהדות של הסרט היא כה קשה להסתיר: מתי בפעם האחרונה נתקלתם בסרט אמריקאי מודרני שמבסס חלק מרכזי מאוד בעלילתו על טבח הקוזאקים ביהודי מזרח אירופה? קשה להגיד. נדמה שההיסטוריה היהודית, ומעמדם של היהודים בחברה האמריקאית - במיוחד בתקופה זו, בה האנטישמיות גוברת (רוגן ציין בראיון ל-"הארץ" על כך שתחילת צילומי הסרט אירעו לא הרבה לאחר מקרה הירי בבית הכנסת בפיטסבורג ב-2018, והוסיף נופך של חשיבות לעבודתם) - הניעו את רוגן ליצור את סרטו האינטימי ביותר, מעין דיאלוג בינו - יהודי ליברלי מתקדם - לבין עברו - ההיסטוריה היהודית השמרנית. לפעמים יש כאן סימפטיות כלפי השמרנות של הדת ("גאולה" לאחר אמירת "קדיש" בפעם הראשונה, לדוגמה) שתרחיק במעט קהל ישראלי ליברלי יותר אך לפעמים יש כאן גם התעמתות עם העבר, בצורה דומה (אך פחות יעילה) ל-"היהודים באים".
בשל העובדה שרוגן מתרחק כאן מדימוי הסטונר החביב והדביל שבנה אותו באמצע שנות ה-2000, ובוחר להתמקד יותר בפן יותר אישי ופנימי (פן זה של הסרט מתבטא בבלעדיותם של שני הגרינבאומים על העלילה - כמעט ולא קיימות דמויות אחרות רלוונטיות), הסרט לא מתפקד ממש כקומדיה מוצלחת. ישנם בדיחות חביבות פה ושם, אבל הדגש הוא על הרגש. אם זאת, באמצעו של הסרט, רוגן בוחר להתקיל את הקהל עם רצף אירועים שמשמשים כסאטירה די חריפה על אמריקה של 2020 - מהמהירות שבה אדם נבנה ונופל בעידן הרשתות החברתיות (לדוגמה, לאחר שבן מפסיד תמיכה כספית לאפליקציה שפיתח בשל הסתבכות שנכנס אליה עם הרשל וסידרה לו רישום פלילי, חברו המשקיע "מעודד" אותו ומציע לו לפתוח אפליקציה שאם מפתחיה אנשים רעים, זה לא משנה - כמו פייסבוק), חוסר ההבנה שלמעשה כל מה ש-"אין" עכשיו היה נכון גם לפני 100 שנה, איך דברים שערורייתים בעיני אנשים מסויימים יתפסו כדברי אלוהים חיים בעיני אחרים, וכמובן הצביעות האמריקאית - שלא פוסחת על שני המחנות הפוליטיים - שבאה לידי ביטוי כל פעם שיש דבר נכון שטיפה לא מוצא חן בעיניה. בכך רוגן מסתכן ומצליח.
לסיום, "An American Pickle" רחוק מלהיות מושלם - הוא נמרח לעיתים (אפילו שאורכו רק כ-90 דקות), חוטא בבדיחות עבשות וקיטשי לסירוגין - אבל הוא עדיין אחד מהסרטים מעוררי המחשבה והמעניינים ביותר שסת' רוגן יצר בעשרים שנות הקריירה שלו.
*על הדרך: ביקורת "כפולה" ומשעשעת לסרט מצד דן מארל, מבקר הקולנוע האינטרנטי החביב ביותר עליי (פליט "Screen Junkies", בין היתר) ואחד ששווה לשים לב אליו.
Photos - credit: HBO Max
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה