סרטי ה-"קאיג'ו" ("Kaiju") - מפלצות הענק (היפניות לרוב) שזורעות הרס בעיר הגדולה - נוכחות בחיינו כבר קרוב ל-70 שנה, אך עדיין מחזיקות מעמד בימים שז'אנר שכזה עלול להישמע טיפשי או מיושן. לראייה, "גודזילה נגד קונג" ("Godzilla vs. Kong"), הסרט הרביעי בחידוש של אולפני "WB"\"Legendary" לסרטי המפלצות הקלאסיים (הסרט משמש כהמשך ישיר לסרטים "קונג: אי הגולגולת" מ-2017 ול-"גודזילה: מלך המפלצות" מ-2019) והפעם הראשונה מאז 1962 בה שתי דמויות הענק - קינג קונג וגודזילה - נפגשות לעימות, הפך תוך פחות משבוע לצאתו (31.3) לסרט השלישי המרוויח ביותר של השנה, ומשך עשרות אלפי צופים ברחבי העולם הרעבים לחווית צפייה מסעירה לאולמות הקולנוע ברחבי העולם. אך בכל הנוצץ הזה נותרות מספר שאלות - האם נטילת הרובד הפוליטי של קינג קונג וגודזילה - ביקורת על קולוניאליזם בדוגמה הראשונה ואלגוריה לפצצה הגרעינית על הירושימה ונאגאסקי בדוגמה השנייה - והחלפתו בתסריט מקושקש שרק מניע את העלילה ותו לא מזיק למיתולוגיית הדמויות או ההפך? האם זה בסדר פשוט להינות מ-"סרט אקשן טיפשי" בעולם שבור?
"גודזילה נגד קונג" מוצא את שתי מפלצות הענק בדרך לעימות בלתי נמנע - קינג קונג חש כלוא בביו-דום הפיקטיבי שיצרה לו חברת "מונארך" ובחשש מתמיד מנקמה עתיקת יומין מצד גודזילה, ואילו לטאת הענק נמצאת במסע הרס עולמי, כשהיא מטגרטת מתקנים של חברת הטכנולוגיה "איי-פאקס". ד"ר ניית'ן לינד (אלכסנדר סקרסגארד; "שקרים קטנים גדולים", "המתופפת הקטנה"), ד"ר איילין אנדרוז (רבקה הול; "ויקי כריסטינה ברצלונה", "יוקרה") ובתה החירשת ג'יה (קיילי הוטל הצעירה, שחקנית חירשת במציאות) יוצאים למצוא את ביתו האמיתי של קונג ב-"העולם החלול" ("Hollow Earth") - הנמצא בלב האדמה - ואילו מדיסון ראסל (מילי בובי בראון; "דברים מוזרים", "אנולה הולמס"), בתו של מדען מונארך ד"ר מארק ראסל (קייל צ'נדלר; "מצ'נסטר ליד הים", "אורות ליל שישי"), חברה ג'וש (ג'וליאן דנינסון; "המצוד אחר אנשי הבר", "דדפול 2") והקונספירטור הנחוש ברני הייז (בריאן טיירי הנרי; "אטלנטה", "אלמנות") מנסים לפענח מה עומד מאחורי התקיפות המסתוריות של גודזילה, בעוד מנכ"ל "איי-פאקס" וולטר סימונס (דמיאן ביצ'יר; "העשב של השכן", "חיים טובים יותר") ובתו מאיה (אייזה גונזלס; "בייבי דרייבר", "אכפת לי") נחושים לעצור אותם. אחרי התיאור המפורט הזה, האם נראה לכם שדווקא סיפורם של האנשים ימשוך אתכם לסרט על שתי מפלצות מחרבות ערים? לא, וכנראה גם לא לרבים מצופי הסרט. ההתרכזות על העלילות המופרכות והמשעממות להפליא בפרנצ'ייז ה-"MonsterVerse" של "WB"\"Legendary" הייתה זו שהכשילה לא מעט את שלושת הסרטים הקודמים בסדרה. כעת, נדמה כי הבמאי אדם וויינגרד ("המכשפה מבלייר") הבין את הסיבה האמיתית שמשכה רבים לאולמות הקולנוע, הניח את "הפיתוחים הדרמטיים" בחייהם של הדמויות האנושיות בצד והשתמש בהם לרוב כמניעי עלילה. אין בכך להגיד שמישהו מצוות השחקנים המוכשר עושה עבודה לא טובה (טוב.. אולי ביצ'יר, שמשחק נבל סטריאוטיפי שנמצא רגע מחיכוך ידיו בהנאה למראה הגיבור מעונה), אלא שראוי שסרט על גודזילה וקונג יעסוק ב.. טוב, גודזילה וקונג. אבל גם כאן נוצרת תחושת "כמעט אבל לא מספיק" - הקרב הראשון בין שני הטיטאנים מגיע רק 40 דקות לתוך תחילת הסרט, שאורכו לא פחות משעתיים שלמות, וגם כשהשניים נלחמים, נדמה ששוב ושוב הסרט מנסה לדחוף את המסר הקלישאתי "כולנו חברים" בסרט על הרס המוני (ראוי לציין שהסרט כן הולך למחוזות הביזאר - כמו הסצנה שהוא הופך לרגע למחווה ל-"2001: אודיסיאה בחלל").
מה שמחזיר אותי לשאלה איתה פתחתי את הביקורת - האם חייבים לכבות את השכל הרציונלי כשניגשים לראות סרט על גורילה ענקית ושממית עצומה נלחמים באמצע האוקיינוס? אני אומר - לא בהכרח. סרטי מד"ב רבים וטובים הראו את היכולת לשלב בין אפקטים מרהיבים, סיפור מושך וביקורת מוסתרת ורצינית- שכן אין אלגוריה טובה יותר לחיינו הפשוטים מאשר סרטי הפנטזיה והמד"ב, שתמיד מחביאים אמת בתוך הלא-רגיל. כן, לא ציפיתי ל-"לה דולצ'ה ויטה", האפקטים כאן אכן מהממים, ואנו זוכים ללא אחת ולא שתיים - אלא לשלוש(!) סצינות קרב סוחפות בין קונג לגודזילה, אבל אי אפשר שלא להרגיש תחושת אשמה מועטה כשצופים ב-"גודזילה נגד קונג". אשמה שאומרת - בני האנוש לא חייבים לשעמם אותי ולשמש רק ככלי תסריטאי, הסיפוק היחידי שלי בסרט לא חייב לבוא רק משני הדמויות המרכזיות נלחמות עד זוב דם, ולפעמים אסתטיקה היא לא רק העיקר.
לסיכום, "גודזילה נגד קונג" הוא לא סך חלקיו, אלא סך חלקיו שיכלו להיות. בתור בידור טיפשי ומהנה, "גודזילה נגד קונג" הוא תוצר מעולה. השאלה אם תוכלו להסתפק רק בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה