הסיטקום הוא רעיון יחסית חדש בישראל - בעוד שבארה"ב הן הופיעו כבר בראשית שנות החמישים, קומדיית המצבים האמיתית והעברית הראשונה הייתה "קרובים קרובים", לפני פחות מ-40 שנה. כך, כשז'אנר זה עיצב את איך שהאומה האמריקאית התבוננה בהומור (לראייה, המחווה של מארוול לסדרות אלו ב-"וונדה-ויז'ן" השנה), במדינתנו אנו עסקו בקטעי מערכון ושירה א-לה "בצל ירוק". לפני 4 שנים נחתה במחוזותינו סדרה קטנה ולא פומפוזית בשם "קופה ראשית" ב-"חינוכית" - ראוי לציין שאף אחד לא ציפה שהיא היא תהיה המבשרת על ניצחון הסיטקום הישראלי.כעת, כשהעונה השלישית והמצופה במיוחד שלה עולה ב-"כאן 11", החל משני הקרוב (26.7) ב-21:00 (אז ישודרו שני הפרקים הראשונים, בהם צפיתי בפרימיירה בשישי האחרון), וילדים רצים אל הקאסט בפרימיירת התוכנית עם מחברות מעוטרות בתמונות הדמויות וחתימות, אפשר לנוח על זרי הדפנה - פעם שלישית מארז גלידה במבצע.
אז לאלו מבינינו שהשלט שלהם נתקע על רשת 13, "קופה ראשית" עוקבת מקרוב על עלילותיהם של עובדי ולקוחות אחד מהמקומות האהובים ביותר על הקהל הישראלי - הסופר. בסניף יבנה של "שפע יששכר" עובדות מגוון דמויות משונות ומוכרות, שלכל אחת מהן רגש אמביוולנטי למקום עבודתו: הקופאית הותיקה כוכבה (קרן מור) היא ה-"לוקי" של הסניף, ומנסה תמיד להערים על מנהלתה התמימה והמביכה כאחד שירה (נועה קולר) ולהתקוטט עם מר קראב היבנאי, אמנון טיטינסקי (דב נבון); ראמזי (אמיר שורוש) הוא העובד המסור מידי, כזה שיתעלף כשמגיעה חבילה חדשה של ביסלי גריל; ניסים (יניב סוויסה) ואנטולי (דניאל טסיופין) הם זוג הקצבים שמתנהג לא פעם כזוג נשוי, ואליהם מצטרפות שלל הדמויות האחרות שפוקדות את הסניף - שוני סטרטינר (דורית לב-ארי), "הרונאלדו של המעצבנים" בפי לקוח אחר בשם נתן פרנקו (רודי סעדה); העובדת המיושבת היחידה בסופר - אסתי (אביבה נגוסה); אביחי גרציאן (יגאל עדיקא), מנהל רשת "שפע יששכר" שהקשר שלו לעובדי הסניף מקרי בהחלט; צ'יבוטרו המאבטח (יעקב בודו), פליט "פסטיבל מספרי סיפורים"; גברת יצחקי (ענת פטלסקי), תמיד עם צמד המילים הנכונות להגיד, ועוד ועוד…
אז מהו סוד הקסם של "קופה ראשית"? רבים ניסו לפצח אותו ולא הצליחו, אך התשובה פשוטה: "קופה ראשית" לא מרגישה ישראלית, ובאותה מידה היא הכי מקומית שיש. לנסח זאת במילים אחרות, זוהי התוכנית הכי בינלאומית וראויית בינג' שנראתה על המסך הישראלי מאז הקמתו. סוחפת מתחילתה ועד סופה, עם פאנצ'ים מורווחים ומתוזמנים, עלילות מופרכות אך כה ניתנות להזדהות - פני דרך, "המשרד". ועם זאת, היא מאוד נטועה בהוויה הישראלית, כולנו מכירים את השירה שטיינבוך שלנו, כולנו היינו טיטינסקי לרגע, במיוחד בסופר. יוצרי הסדרה המוכשרים, יניב זוהר ונדב פרישמן, ציטטו בפרימיירה את פרי יצירתם, אנטולי - "אני עובד אצל מצחיק", לא אצל ביקורת סאטירית מושחזת או אג'נדה משנת חיים. אבל בעל כורחם, גם זוהר ופרישמן מבינים שעצם קיום הסדרה, מעמד הקאלט שהגיעה אליו והדמויות שהיא מציגה היא גם אומרת משהו מתחת לשפם של אמיר שורוש; לא משהו רגיל - משהו טרי בנוף הטלוויזיוני המקומי. לא עוד בדיחות עדתיות עבשות שפג תוקפן בסרטי בורקס מלפני 50 שנה, לא עוד אותה החלוקה הדיכוטומית ל-"האשכנזי החכם והקר", "המזרחי הטיפש וטוב הלב", לא עוד ניסיונות התחנפות לצופים וניסיון להישאר רלוונטיים על חשבון איכות - לא. "קופה ראשית" מלגלגת על כולם במידה שווה. לראייה, הפרק השני של העונה החדשה, שמוצא את שירה, אחת הדמויות המגוחכות ביותר בסדרה, מתמודדת עם טענות לגזענות מצד עובדיה, לא עוצר את הסדרה כדי להגיד צופים "אשכנזי לבן פריבילגי לא מבין את הצרכים של עובדיו בני המיעוטים" - הוא מציג מולנו את המציאות נכוחה, ולא נוקט עמדה. שירה מעורערת בנו לגלוג ואף זעם במהלך הפרק, אך באותה מידה רחמים - כי היא מקפיצה קדימה את הצד הגזעני החבוי בכולנו, זה שלא חשבנו שנמצא.
האם השפעת ההתרגשות מהפרימיירה והצפייה עם קהל עצום ומפרגן שעבד על יצירת הסדרה בכוחות עצמו מעוורת מעט? כמובן, אין עניין להתכחש לכך - והעובדה שעייפות החומר בעונה השלישית מורגשת מעט בכמה פאנצ'ים שלא נוחתים לגמרי אמנם מעט פוגעת, אבל כשהקאסט המדהים שנותן את כל כולו בכל סצנה וסצנה זוכה לעשות זאת מול עינייך (גם אם רק על המסך הגדול, לא בלייב), ניתנת ההרגשה שאין כאן באמת מצלמה או תסריט, אלא דמויות חיות של ממש שיוצרות הומור מרגעים שאתה חווה בכל יום. כך, ההומור היום-יומי והציני של "קופה ראשית" מתחבר לי כמעט ישירות לזה העוקצני של לארי דיויד ו-"תרגיע": אלה אנשים שאתה פשוט לא סובל, ולא תרצה להיות בחברתם, אבל אתה פשוט הם.
לסיכום, גם בעונתה השלישית, "קופה ראשית" יוצרת דמויות בלתי נשכחות בזכות ליהוק מדהים ואפיון מוצלח (זה חדש אצלנו!), עוקצת אותנו מבלי ידיעתינו או ידיעתה ומחברת את כל קצוות האוכלוסיה כי היא יודעת מה קורץ לכל אחד ואחד מאיתנו - לב פועם. כשזוהר ופרישמן עלו על הבמה לשאת נאום קצר לפני ההקרנה, הם פרשו לפנינו את התחזיות העתידיות שלהם לסדרה - "10 עונות ומחזמר". אם "קומיוניטי" הכריזה כבר מראשיתה כי העתיד הוא "6 עונות וסרט" והיא בינתיים עומדת בציפיות (הסרט אמנם עוד לא פה), גם ל-"קופה ראשית" יהיו מעריצים מושבעים בעונה העשירית שיזכירו לה את ההבטחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה