קיבלנו דיווחים על כך, ראינו את זה מגיע בהופעות אורח פה ושם - אבל עדיין, זה מרגיש מוזר כשתוכנית כמו "המנדלוריאן" - שמסתדרת כל כך בנוח בנישה האישית שלה בתוך עולם "מלחמת הכוכבים" - מתחילה לזמן דמויות מהיקום הרחב של הפאנדום. ההוכחה החדה ביותר לכך הייתה בפרק השבועי - פרק 11: "The Heiress", שהמשיך איפה שהפרק הקודם עצר ונתן עוד טעימה מפורמט ה-Side quests אבל גם החל לחשוף את התוכנית הרחבה יותר של ג'ון פאברו ודייב פילוני להמשך התוכנית (ספויילרים):
זמן קצר לאחר הימלטותם משיני עכבישי הקרח מהפרק הקודם - מנדו, בייבי יודה (שמאז הפרק הקודם, התפתחה סביבו מיני "שערורייה" אינטרנטית על חיבתו לאכילת ביצי גברת צפרדע, כי חלילה וחס שדמות תציג עוד מאפיינים חוץ מ-"חמודי") והקרפדה החייזרית מגיעים כמעט בשלום לכוכב המטרה שלהם, טראסק (סצנת ההדרדרות של -"הרייזור קרסט" לנמל המקומי בכוכב היא רפרנס מדוייק ל-"אפולו 13", שבמקרה או לא במקרה בויים על ידי רון הווארד, אביה של במאית הפרק - ברייס-דאלאס הווארד). הקרפדה מתאחדת עם בעלה וממשיכה את קיום השושלת, ומנדו מנסה לאתר את המקור שיוביל אותו לעוד מבני מינו. לאחר שמקור אחד - חקיין דייבי ג'ונס מ-"שודדי הקאריביים"- מתברר כעוד שוחר רעות עבור גיבורינו ובייבי יודה (שנזרק למאכל למפלצת ים! תרימו את היד אם מישהו חשב שלדיסני יש את ה-"Hutzpe" לסיים את סיפורו של גורם המרצ'נדייז המוביל ביותר שלהם בעולם כעת… אף אחד?), מנדו מקבל בהפתעה את העזרה שחיכה לה משלושה מבני מינו - אקס וובס (סיימון קאסיינידס), קוסקה ריבס (המתאבקת המקצועית סשה בנקס AKA מרסדס ורנדו) ומנהיגתם בו-קטאן קרייז (קייטי סאקהוף, "באטלסטאר גלאקטיקה"). השלושה מצילים את גיבורינו מציפורני חוטפיו, אך מורידים את הקסדות כדי לברכו - דבר שמזעזע את מנדו, שמאמין כי על המנדלוריאן לא להוריד את קסדתו בפני זרים לעולם. בו-קטאן מסבירה לו כי הפלג המנדלוריאני אליו הוא משתייך נתפס כ-"כת" עם תפיסות וערכים ישנים, וכי שאר בני המנדלור לא פועלים לפי חוקים אלו. לאחר דין ודברים ביניהם, בו-קטאן מסכימה להפנות את מנדו לג'דיי הקרוב ביותר ולפתור את בעיית היודה שלו בתנאי אחד: עוד משימה צדדית - לסייע לשלישייה להשתלט על ספינת נשקים של האימפריה (מהאחרונות שנותרו) ולהשתמש בהם לכיבוש מחודש של מנדלור.
בתור צופה ומעריץ שגרתי של "מלחמת הכוכבים", הפרק הזה עבר לי בנעימים וללא שום בעיה. לא הרגשתי שהיו חשיפות מיוחדות או דמויות שצצו במיוחד, אלא עוד פרק שבועי במעלליו של מנדו בחלל החיצון. להווארד, כמו אביה (שמשום מה נהיה טרנד לא לאהוב את הסרטים החדשים שלו - מה רע ב-"סולו"?), יש חוש משובח לשוטים מהממים ושילוב של הומור פה ושם (כמו הכרה של הפרנצ'ייז בכך שסטורמטרופרים אכן לא יודעים לפגוע בשיט), ואחרי פרק 4 בעונה הקודמת - נראה אפילו שלעיתים היא צולחת יותר בלהיות מאחורי המצלמה מאשר מלפניה (אני מצטער, "עולם היורה" הכריח אותי להגיד את זה). אך עד כאן למעריץ הקז'ואל - אך למעריץ ההארדקור, הפרק הזה היה התגשמות חלומותיו: לא רק שבו-קטאן היא דמות מוכרת וחשובה מהיקום הנרחב של הפרנצ'ייז (בסדרות מונפשות כמו "מלחמת המשובטים" ו-"המורדים"), אלא גם מגולמת ע"י המדבבת המקורית שלה. כך, בתגובה לדמויות שנחשפות בפרק ומניעיהן - נפתח הפער בין המעריץ הרגיל לבין גיק סטאר וורס האולטימטיבי, ואיתו החששות: האם תוכנית שמעריציה מקדשים את העובדה שהיא כה מרוחקת מכל מה שידוע לנו עד כה על הפרנצ'ייז תסבול מכך שהיא תסתמך יותר מידי על דמויות עבר? האם כל פרק חדש ידרוש ידע מוקדם של לפחות חמישים ספרים וסדרות ספין אוף?
לדעתי הכנה, החששות האלו לא הכי מאומתות כרגע. פאברו ופילוני הוכיחו את עצמם כבר לאורך העונה הראשונה ובמשך מספר הפרקים בעונה הזו שהאהבה שלהם למותג "מלחמת הכוכבים" עצומה, וברצונם להפיץ אותה לכמה שיותר אנשים. לכן, עד כה - הם הצליחו לאזן בין רפרנסים איזוטריים (לדוגמה- בפרק הראשון העונה, הרעש שמשמיע דרקון הקרייט הוא אותו הרעש שהשמיע אובי-וואן קנובי בראשית הסרט המקורי כדי להבריח את אנשי החול) ובין סיפור חדש ומקורי לגמרי, שיכול להשאיר אותך צמוד למסך ומבקש עוד. לכן, לא מן הנמנע שהמגמה הזו תמשיך - נראה כי הצמד הגיע עם משנה סדורה מראש למה אמור לקרות ואיך זה אמור לקרות - ואם זו הדרך (ליטרלי), שנותנת לשני סוגי המעריצים את מבוקשם, מי אני שאפקפק בכך? כמו כן, גם הדמויות הישנות/חדשות לכאורה מספקות כיוונים חדשים למותג כשהן ניצבות מול המנדלוריאן - לדוגמה, הויכוח הפנימי בין בו-קטאן לבין מנדו עצמו על איך לשמור את תורת המנדלור, משל היה יהודי חרדי וחילוני גמור שמתדיינים על מי הוא צדיק בעיני הדת. למותג שנשען כה על חוקים סדורים ולעיתים קרובות, על טוב מוחלט - זה בהחלט מרענן לראות סדקים וערעורים של יסודות אלו.
לסיכום, בעודנו הולכים לעולם אחר שפתחה עבורנו העונה השנייה של המנדלוריאן, הציפייה רק גוברת למחוזות האפיים שהיא יכולה להגיע אליהם. את השאלה איך ומתי - אשאיר ליוצרים.
*נ"ב: כמה עוד חבטות ה-"רייזור קרסט" עומדת לספוג ואיך היא מצליחה עוד לעוף? שמישהו יביא למנדו קטלוג של שלמה סיקסט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה