בראשית ימי המד"ב המודרני - הרבה לפני יודה, דארת' ויידר, ספוק או ריק דקארד, עמד לו ספר אחד עב-כרס (יתר על המידה) בשם "חולית" ("Dune"). ספרו של פרנק הרברט מ-1965, המלא תככים אינטר-גלקטיים, דימויים למלחמות דת ולקולוניאליזם ותמות סבוכות, שינה לחלוטין את פני עולם המדע-בדיוני, ומכר - נכון להיום - כ-20 מיליון עותקים בכל 56 שנותיו. אין פלא, אם כך, שהמדיום הקולנועי זיהה את הפוטנציאל העסקי המטורף שגלום באפוס שכזה והוליווד קפצה על ההזדמנות עוד לפני תום שנות ה-60 - במהרה הובן דווקא ההפך: "חולית", על כל 412 עמודיו, הוא "לא קולנועי" בעליל. כך, רבים סיפורי האימה של אלו שניסו וכשלו בלעבד אותו למסך הגדול - מויתורים מהירים כמו אלו של דיויד לין ("לורנס איש ערב") ורידלי סקוט (שאץ לעבד קלאסיקת מד"ב אחרת - "בלייד ראנר") ועד כישלונות מפוארים, כמו אלו של אלחנדרו חודורובסקי ("אל טופו"), שתכנן את העיבוד כסרט בן 10 שעות (!) ובכיכובם של כוכב חי על פני כדור הארץ (מאורסון וולס עד אלן דלון וכלה בסלבדור דאלי) אך כמעט וסיים בבית משוגעים, ודיויד לינץ', שלא קרא את הספר או הכיר אותו כלל כשקיבל לידו את ההצעה לביים, אך עדיין תמך בהפרדת הסיפור לשני חלקים, אך למורת רוחם של האולפנים, שהכריחו אותו לעבד את הספר לסרט אחד, ולבסוף, לצפות בחזונו המצומצם מתממש (הסרט יצא ב 1984) ומתרסק במיידית לצלילי המחאה של מבקרים וצופים כאחד. אז מי יהיה הטיטאן המשוגע הבא? לאחר שסיים להתעסק עם המשך חומר מקודש ומעורר מחשבה אחר בספרות המד"ב ("בלייד ראנר 2049"), נבחר דני וילנב הקנדי ("המפגש", "סיקאריו") לאחוז בהגה המטלה הכי לא מבוקשת בעולם - עיבוד ל-"חולית". אחרי ארבעה חודשי צילום אינטנסיביים בירדן הקופחת, תקציב של לא פחות מ-165 מיליון דולר, ודחיות נושנות וחוזרות בשל מגפת הקורונה בשל התעקשות הצגת חזונו של וילנב על המסך הגדול - האפוס הגדול מכולם נחת בסוף השבוע האחרון בבתי הקולנוע ברחבי העולם. איך היה? בשונה מהספר, דווקא כאן אין הרבה מילים שיתארו בצורה נאמנה את החוויה החד-פעמית שוילנב יצר.
העלילה על קצה המזלג עוסקת (בהעתקה מתיאור היח"צ שניתן לו בארץ) בפול אטריידס (טימותי שאלמה, כוכב הרגע), נסיך מבריק ומחונן צעיר ובנו של דוכס בית אטריידס (אוסקר אייזיק, עוד כוכב הרגע) וה-"בין גשרית" ליידי ג'סיקה (רבקה פרגוסון). פול מותקף שוב ושוב בחזיונות מסתוריים ומדממים, ומגלה כי עליו לטוס לכוכב הלכת המסוכן ביותר ביקום - אראקיס -כדי להבטיח את עתיד משפחתו ואנשיו. כאשר מנהיגי האימפריה שמים את עינם וידם על הכוכב, מתחיל קרב איום על השליטה הבלעדית במשאב היקר ביותר ביקום.
וילנב מנטרל ישירות את המגננות הרבות כשיש בצעידה לטקסט שכזה ואת הז'אנר העמוס יתר-על המידה שהוא המד"ב כיום, ומסתכל עליו כפי שהוא - אסופת רעיונות חברתיים מתקדמים (יחסית לשנות ה-60), הניצבים על רקע המיקומים הגדולים ביקום. לכן, ככזה, וילנב הופך את "חולית" לספקטקל אמיתי, כזה שספק נראה מאז "בן חור", "לורנס איש ערב" או אפילו "2001: אודיסיאה בחלל", שמשאיר צופים בכיסאותיהם גם אחרי שהאורות דולקים. כך, כל דבר: בין אם צילום - משוטים רחבי מימדים (שצולמו במצלמות איימקס ייחודיות ע"י גרג פרייז'ר; "רוג אחת"), המציגים את עליונות הטבע והגורל על גיבורינו הכחושים, ועד שוטים מתוקתקים היטב, עם מיזנסצנה כה עמוקה ומדויקת שקשה להאמין שמדובר בצילום ולא בציור; סאונד, שמזגזג בין צורם ביותר לבין עדין לחלוטין ועובר בנימי הצופה ולא רק באוזניו; עריכה נון-ליניארית, מעט הזייתית, שמאתגרת את הצופה לשאול מה אמיתי מבין הדברים אותם הוא רואה; והפסקול, עליו חתום מאסטר האפוסים האנס זימר, שזוחל אט אט לאורך כל הסרט עד לקליימקסים הנכונים - כל אלו ועוד הופכים את "חולית" לחוויה רב-חושית, כזו שמחזירה את האמון בקולנוע ובמסך הגדול - בייחוד בימים שבו המזל אינו משחק לידיו.
עם זאת, קללת החול של "חולית" עדיין מכה גם כאן: למרות הופעות משחק מצוינות מאנסמבל השחקנים המדהים שמתייצב כאן - אוסקר אייזיק, רבקה פרגוסון, ג'ייסון מומואה, ג'וש ברולין, סטאלן סקארדסגארד, דייב באטסיטה, חוויאר בארדם, זנדאיה, טימותי שאלמה (בייחוד, שמוציא את הזחיחות הפחדנית מדמותו של פול) ועוד ועוד - עולם המד"ב מעוצב ע"פ "חולית". כך, כל סרט "מלחמת הכוכבים" או אפילו "שומרי הגלקסיה" שמכבד את עצמו שאב לא מעט מרעיונותיו המקוריים של ספרו של הרברט, ולכן, כשהם מוצגים לנו כאן במלוא הדרם, הם לא יכולים שלא להתפרש מדי פעם כ-"עוד מאותו הדבר", למרות שהם היו הראשונים לעשות זאת. תוסיפו לכך את האורך - שעתיים וחצי - הבלתי נמנע בעיבוד שכזה (וילנב מתכנן שזה יהיה החלק הראשון מבין שניים שיקיפו את כל העלילה במלואה, אך סרטו השני עוד לא החל בהפקה), ותבינו איך "חולית" לא יקסום בהכרח לכל צופה. אבל - ראוי לציין לטובה שהתמות ה-"חתרניות" יותר, שלא מתקיימות במותגים משפחתיים יותר (כדוגמת "מלחמת הכוכבים") זוכים כאן לבמה מלאה, שיוצרת שילוב מעניין בין דיון פילוסופי עמוק לבין יצורים על טבעיים שתוקפים חיילים בגלימות.
לסיכום - אם אפשר לסכם ניסיון שאפתני שכזה - המסקנה היחידה תהיה שכדאי *ורצוי* לגשת לדברים גדולים ורבי מימדים, שהכשילו רבים במהלך הדרך, כדי לבחון את עוצמתך וכשרונך אתה. דני וילנב חשב זאת, ביצע זאת, וכעת גם עשה היסטוריה קולנועית: העיבוד המצליח הראשון ל-"חולית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה