ישנו קשר הדוק בין תקופת הקיץ לבין סיפורי התבגרות - האסתטיקה הצעירה של התקופה, הבילוי בחברת אנשים חדשים וההזדמנויות שהם מביאים איתם והמעבר לתקופה יותר רצינית (החורף/בגרות). לכן, אין פלא שמרבית סרטי האהבה, ובייחוד ההומו-סקסואליים, מתרחשים על רקע תקופה זו: "דיוקן של נערה עולה באש", "אנחנו מי שאנחנו", "כחול הוא הצבע החם ביותר" וכמובן, "קרא לי בשמך". לכן, כל סרט המתרחש באותה התקופה של השנה ובין שני בני אדם מאותו המין ימשוך ישירות השוואות לאחד מהתוצרים הפופולריים יותר בסאב-ז'אנר זה. ל-"קיץ 85'", סרטו החדש של הבמאי פרנסואה אוזון ("8 נשים", "בריכת שחייה") שעלה בסוף השבוע האחרון לאקרנים אצלנו (והיה אמור לערוך את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן דאשתקד, טרום ביטול האירוע), ניתן בציבור ישירות את השם "'קרא לי בשמך' הצרפתי". כן, האסתטיקה והחום דומים, אבל הרעיונות שמוצגים בו שונים לגמרי - לטוב ולרע.
"קיץ 85'" ("Été 85"), המבוסס על הרומן "Dance on My Grave" מאת איידן צ'מברס מ-1982, מספר את סיפורו של אלכסיס (פליקס לבפר), נער חולמני וחובב שיט מדרום צרפת, שעולמו מתהפך כשסירתו מתהפכת. מי שמציל אותו הוא דויד (בנג'מין וואזין), נער יהודי בן 18 שהופך לאהבתו הראשונה של אלכסיס ומשנה את חייו - אך כפי ששם הספר מסגיר, מדובר בשינוי טראגי. אך כפי שמעיד שם הספר עליו מבוסס הסרט וכפי שמתגלה לנו כבר בדקות הראשונות, המוות אורב להם בפינה ומאיים ליצור תפנית נוסף בחייהם, והפעם טרגית. ניתן לראות שאוזון סוטה מהעלילה המקורית של הספר, עליו גדל, עבור מה שמתאר עבורו אהבה אמיתית - ים, אמצע שנות ה-80 (אוזון שינה את שנת העלילה מ-1982 ל-1985, כדי שיוכל לכלול בסרט את שירם האהוב של להקת "הקיור", "In Between Days", שיצא רק בשנה זו לשוק), וגורלות שקשורים זה בזה. כך, בעוד "קרא לי בשמך" מתעסק יותר במציאת הזהות הפנימית, "קיץ 85'" מתמקד בכאן ועכשיו - ואיך זה יעצב את העתיד. בצורה זו, סרטו של אוזון נפטר ממרבית "הקלישאות" של סרטי האהבה החד-מינית: תקופת גילוי ההעדפה המינית, הביקורת של הסביבה כלפי היחסים, סצינות סקס גרפיות - כל אילו אינם או מופיעים בצורה מופחתת. "אחרי 'כחול הוא הצבע החם ביותר', על סצינות הסקס הלסבי הגרפיות שבו, כולם בקולנוע הצרפתי התחילו לצלם סצינות כאלה, אז לא רציתי לחזור על הקלישאה הזו", אמר אוזון לאחרונה בראיון ל-"וואלה!", ורעיון רחב זה אכן משתקף בסרט - האנשים שעומדים כנגד הזוגיות עושים זאת מתחת לפני השטח ולעיתים אף תורמים לחיזוק הקשר (אביו הפועל של אלכסיס נראה כמבין את זהותו של בנו, ולמרות שהוא איננו מרוצה ממנה, הוא אינו מנסה להתכחש לה בפומבי; אמו האלמנה של דויד מקבלת את אלכסיס לביתה לאחר שניצל מטביעה ע"י בנה בצורה מעט מחשידה, על גבול האדיפלית), ואילו הזמן שלוקח לשני כוכבינו לבסס את קשריהם כזוג עומד על פחות מרבע שעה (בסרט שאורכו כ-90 דקות).
אבל אותה שבירת מוסכמות "הסרט הגאה" יכולה לצאת לפעמים מעט מביכה, או למנוע מקשר חזק של הצופים אל דמויות הסרט. כך, כבר מראשית הופעת השניים על המסך, כל צעד שעשו או מילה שנאמרת ביניהם הופכים בין רגע להומו-אירוטים, מה שמקשה על שמירת פרצוף רציני לנוכח סצנות אלו; ואילו קצב החיבור המהיר בין השניים מעט פוגם בטענה שמנסה להציג בפנינו אוזון - הקשר הנ"ל הוא גורלי, הוא עניין של חיים ומוות - אם כן, למה הוא קרה במהירות שכזו? דמותה של קייט (פיליפין ולז'), נערה בריטית הדוברת צרפתית ומהווה קודם קונטרה לאהבה בין שני הנערים ואז יועצת של ממש לאלכסיס, אמנם מניעה את מהלך העלילה ותורמת לה רבות, אך המבטא האנגלי-צרפתי מסיח את דעת הצופים ובעיקר מנסה להתרכז בכתוביות. אולי אלו התקטננויות, אבל ישנה סיבה למה קלישאות בכל זאת הגיעו למעמדן - הן נחוצות למהלך הסרט לא פחות מכך שהן פוגמות בו.
לסיכום, "קיץ 85'" הוא תת ז'אנר משלו בתת הז'אנר "סרטי אהבה גאים בקיץ" - הוא עובד לפי הקצב שלו, לפי ההיגיון הפנימי שלו, לפי הצבעים שנוחים לו - לעיתים זה לא ממש עובד ומרגיש כפורנו רך, אבל במרבית הפעמים, זה הופך לצפייה מהנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה