יש משהו ביכולות הכתיבה והיצירה של המוזיקאי/מחזאי/זמר/שחקן האמריקאי-פורטו-ריקני לין מנואל מירנדה שגורם לכל נושא בו הוא מתמקד – יהיו אלו חוויות ייחודיות למוצאו או היסטוריה אמריקאית נשכחת – להישמע קליט וחדיש אך באותו הזמן מוכר. זה מה שגרם למחזותיו להיות להיטים בברודווי ומחוצה לה (ולהחזיק אותו צעד אחד מתואר EGOT); לאדפטציות הקולנועיות שלו להישאר באור הזרקורים זמן רב (שנה שעברה עם התיעוד של "המילטון" ב-"דיסני פלוס" והשנה עם העיבוד של ג'ון מ' צ'ו ל-"שכונה על הגובה") ולאולפנים רבים לרצות ולגייס אותו לעבודה משותפת ("מואנה", "מרי פופינס חוזרת" ובקרוב "אנקנטו" בעבור "דיסני"; "חומריו האפלים" ו-"תרגיע" בעבור "HBO"). אך כישרון וחינניות בצד, הסוד של מירנדה תלוי מאוד גם באיכות הפרוייקט עליו הוא עובד. נראה שחברת "סוני" לומדת זאת על בשרה בימים אלו, כשלהיט האנימציה החדש שלהם ושל "נטפליקס", "ויוו" ("Vivo"), שמככב בטבלת הנצפים ביותר בפלטפורמה במשך כשבועיים (לאחר הישג דומה וגדול יותר מוקדם יותר השנה עם "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות" ושאותו הגה מירנדה וכתב לו את השירים, אמנם מרגיש כמו חוויית חושים אמיתית לאורך חלקיו הנכבדים, אך נשכח באותה המהירות שהגיע אל חושינו לאחר סיומו.
"ויוו" הוא סיפורו של קינקג'ו (דביבון לופת, יונק דמוי קוף הייחודי לדרום ומרכז אמריקה ומכונה גם "דוב הדבש") קטן וחמוד באותו השם (ועונה בקולו של מירנדה) שמופיע מדי יום יחד עם בעליו – המוזיקאי הזקן אנדרס (נגן "קפה קובה" חואן דה מרקוס גונזלס) בכיכר העיר הקטנה שבקובה. ויוו מאושר משותפותם הפורייה, אך כשאנדרס מקבל מכתב משותפתו לשעבר ומושא אהבתו הלא ממומש, הזמרת המפורסמת מרתה (גלוריה אסטפן), המזמינה אותו להצטרף להופעתה האחרונה במיאמי, המוזיקאי רואה בכך הזדמנות סופית להתאחד עם אהובתו ולהתוודות על רגשותיו אליה דרך שיר ישן שכתב עבורה. ויוו, שנרתע מעט מתוכניתו של בעליו, נאלץ לצאת למסע לעבר העיר הגדולה בפלורידה בכוחות עצמו לאחר שאנדרס הולך לעולמו בפתאומיות. אליו מצטרפת אורחת לא רצויה ממש – אחייניתו הרחוקה של אנדרס, היתומה מאב גבי (ינאירלי סימו), שאוהבת להרעיש ובעיקר לבלבל את עצמה לדעת – ויחד ילמדו השניים להתגבר על אפיונם המנוגד ולהתחבר עבור יקריהם שאינם כבר כאן. אחריהם עוקבים במרץ רוזה (זואי סלדנה), אמה הדאגנית של גבי וחברותיה לשבט הצופים, שמתנהגות כמעין גרטה ת'ונברג על ספידים.
המוזיקה של מירנדה, שחברת "דרימוורקס" פנתה אליו לראשונה עם הרעיון ל-"ויוו" כבר ב-2010 (וזנחה את הפרוייקט בשל שינוי מבנה החברה – מאז הוא עבר כמובן ל-"סוני"), מתורגמת לצורה ויזואלית מהממת בסרט, ומשלבת בין אנימציה ממוחשבת לבין אנימציה קלאסית ססגונית וצבעונית, שנראית כאילו נשלפה מסרט מצוייר של שנות ה-40. מיותר לציין שגם עיצוב הדמויות חכם ויצירתי והופך את הדמויות שהסרט רוצה להבליט לזכירות ביותר (ויוו – חמוד ועגול; גבי – מחוספסת וצבעונית) – אך מה מכשיל במעט את "ויוו"? התסריט – שנכתב ע"י עמיתתו הותיקה של מירנדה, קיארה אלגריה היודס (שעל פי ספרה ביסס המוזיקאי את מחזהו "שכונה על הגובה"), ופיטר ברסוצ'יני (סדרת "היי סקול מיוזיקל") – נדמה כמישמש של מספר רעיונות וסרטים שכבר נמצאים בינינו – בין אם הססגוניות המוזיקלית של "קוקו", המסרים המכילים של "זוטרופוליס" או האווירה הקהילתית שיצרו מירנדה והיודס בעבודתיהם הקודמות. כך נותר "ויוו" המסכן כמשהו שכבר ראינו בעבר, וכזה שישכח זמן לא רב לאחר הגעתו. במאי הסרט, קירק דמיקו (סרטי "הקרודים"), מנוסה בעבודתו ויודע לרקום חוויה מהנה, אך כזו שעוקבת אחרי כמה צעדים תבניתיים של ממש. עם זאת, יש לציין לחיוב את הנרמול של שימוש בשפה מעורבת בסרט – במקרה זה אנגלית-ספרדית – שהיה נוכח גם ב-"קוקו" ו-"לוקה" (שם הדגש היה על איטלקית) של "פיקסאר" וכמובן בשאר עבודותיו של מירנדה. כך קהילות מסוימות אינן רואות את עצמן רק כמיוצגות על המסך הגדול, אלא קהילות אחרות לומדות אט אט שהשוני ביניהן לבין אלו שבהן הן צופות אינו כזה גדול.
לסיכום, מתנת המוזיקה של לין מנואל מירנדה אינה נפסקת, גם ב-"ויוו": הצבעים מהפנטים, השירים יתקעו לכם בראש (בייחוד השיר חסר-הקצב-במכוון של גבי) והילדים ירצו לקנות בובת קינקג'ו במהרה. רק חבל שבעוד סרטים אחרים ישארו בזיכרון שלכם לפחות לכמה שבועות, את "ויוו" תשכחו תוך כמה ימים. בסופו של דבר, את נטפליקס ודיסני זה כמובן לא מדאיג (מירנדה עובד בימים אלו עם נטפליקס על עיבודו הקולנועי למחזמר של יוצר "רנט" סטיבן לרסון – "טיק, טיק… בום!" – ועל עיבוד הלייב-אקשן ל-"בת הים הקטנה" בעבור דיסני) וכנראה שגם אותנו לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה