תת הז'אנר "באדי קומדי" הוא לא המצאה חדשה – עולם הקולנוע ידע לא מעט זוגות משונים, מנוגדים זה לזה; חלקם נבדלים בגיל, ברקע, במין – אבל כולם לומדים בסופו של הסרט או הסדרה להפוך.. טוב, ל-"באדיז". כך קיבלנו את "הזוג המוזר" ג'ק למון ו-וולטר מתאו, תלמה ולואיז, הסוכנים קיי וג'יי מ-"גברים בשחור", דני גלובר ומל גיבסון ב-"נשק קטלני" ואפילו באז ו-וודי. אז למה כשעוד צמד כזה מופיע מולנו, בפעם המי-יודע-כמה, זה כדבר החדשני ביותר בעולם? זה סוד הקסם של "Hacks", סדרתם החדשה של יוצרי "ברוד סיטי" - לוסיה אניילו, פול דאונס וג'ן סטצקי – ו-"HBO Max", שזכתה לציון של 100% ב-"Rotten Tomatoes", שש מועמדויות לפרסי האמי הקרבים ונוכחות ויראלית מוגברת לפני מספר חודשים ורק כעת מגיעה אלינו באיחור קל ל-yes ו-HOT (HOT 3 ו-yes בינג' – במקביל לזמינותם בשירותי ה-VOD של הרשתות). כך סיפור "באדי קומדי" פשוט הופך לדיון מתחכם, עוקצני ומלא רגש על זהות נשית, הבדלי דורות, זוגיות אפלטונית, כוחה של קומדיה ויכולותיה ההרסניות.
"Hacks" מוצאת את גיבורותיה על סף התמוטטות – הקומיקאית הותיקה והעשירה – סטייל ג'ואן ריברס – דברה ואנס (ג'ין סמארט המעולה), אורחת קבע בקזינו "פלמטו" בלאס וגאס, מתבקשת ע"י בעלי הקזינו מרטי (הטייפקאסט לדמויות "דושיות", כריסטופר מקדונלד) לפרוש בשיא ולסיים עם המופע שהעלתה בעבר עשרות אלפי פעמים, עבור סחורה "חמה" יותר. כמה מאות קילומטרים משם, אווה (הסטנדאפיסטית הצעירה האנה איינבינדר – בעוונותיה גם אחיינתו של פול ניומן המנוח), תסריטאית צעירה ומבטיחה, מתקשה למצוא עבודה בתעשיית הבידור בלוס אנג'לס כאשר ציוץ ישן שצייצה והוציא מהארון סנטור מזדקן צף מחדש ושורף את כוכבה הבוהק. הסוכן הממולח של שתי הנשים ג'ימי (פול דאונס), שמתקשה להסתדר עם מזכירתו החדשה והמצועצעת קיילה (מייגן סטטלר), הוגה את הסידור המושלם – אווה תעבור ללאס וגאס ההמונית ותנסה לרענן את המותג המתיישן של דברה ואנס. מה שנראה תחילה כציוות הכי לא מתאים – אווה המילניאלית (או זומרית, כמו שהיא נוהגת לתקן), הבי-סקסואלית והמתנשאת רואה בכתיבה עם ואנס עוד סימן לחייה האומללים, ואילו ואנס – מכונת כסף משומנת, המנוהלת בעיקר ע"י עוזרה האישי מרקוס (קארל קלמונס הופקינס) – רואה באווה אדם לא מצחיק ונואש, שעוד לא קלטה את החיים סביבה. אט אט מתחילות השתיים לחפור בתפיסות שמחזיקה כל אחת מהן, בהיסטוריה הקלוקלת שלהן וביחסיהן הקרים לאוהבים אותם (ואנס כלפי בתה הטראומטית די-ג'יי – קייטלין אולסן מ-"פילדפיה זורחת" – ואווה בזוגתה לשעבר רובי – לורנזה איזו) – ומגלות: אולי נועדנו אחת לשנייה?
עם עזרתם של דאונס, סטצקי ואניילו, סמארט ואיינבינדר רוקמות קונצ'רטו לשתיים, שהופך את הסדרה לכה קולחת וקליטה – כאן אווה עוקצת את דברה על נכונותה למכור מוצרים בערוץ הקניות ולהגיע להשקת רשת פיצריות, ואילו הקומיקאית הותיקה מחזירה לה בעקיצה על אהבתה של שותפתה הצעירה לחלב שקדים ולטרנינגים מרופטים. אך בסוף כל בדיחה, הפאנץ' מרגיש לא רק מורווח אלא כזה שמסתיר מאחוריו כוונות אמיתיות, חששות של ממש לגבי המצב שכל אחד מהנשים נמצאת בו – אווה "יורדת" על המעסיקה שלה מתוך התגוננות לאחר שנים של בדידות, אך מוצאת בה במהרה דמות אם והשראה של ממש, שלקחה את נסיבות חייה הקשות ושברה את תקרת הזכוכית – ולא רק כקלישאה; השנייה רואה בסטנדאפיסטית הצעירה אפשרות לבוסט מחודש של יצירתיות – מישהי שלא רק מצחיקה אותה, אלא מזכירה לה למה בכלל נכנסה למקצוע הזה מלכתחילה ולמה היא היא יכולה ללמד את כל מלעיזיה מהיכן משתין הדג. כך, סמארט ואיינבינדר/דברה ואווה הן שתי צידי אותו המטבע, שמעיזות לקרוא תיגר על הגורל שנכתב להם מראש בידי גברים ועבור גברים (בייחוד במקצוע גברי כל כך כמו סטנדאפ), ולכן אין בחירה מושלמת יותר משתי קומיקאיות אלה - אחת שחווה תחייה מחודשת בימים אלו, לאחר שנים שלא הייתה באור הזרקורים ("פארגו", "הסודות של איסטאון" ו-"השומרים" הן רק כמה מהתוכניות הנוצצות שבהן גנבה סמארט את ההצגה) ואחת שעתידה רק לפניה – לתפקידים כה אנושיים כמו אלו.
בנוסף, בעוד שלושת היוצרים מבינים שקומדיה צריכה להיות מהירה ולכן קצב הפאנצ'ים פה לעיתים זריז בהתאם, אניילו, דאונס וסטצקי מפנים את המקום גם לרגעים איטיים יותר, מהורהרים יותר, כאלה שסוטים לעיתים מהעלילה המרכזית, אבל לא מוותרים על פיתוח הדמויות במקביל – לדוגמה: בעוד צמד הקומיקאיות מתכוננות להופעתה הראשונה של ואנס במועדון הסטנדאפ הראשון שלה, אחרי שנים שלא עשתה זאת, היא נזכרת לפתע בבעלים הסליזי של המועדון, שנפטר לאחרונה והטריד מינית את כל עובדותיו – כולל אותה. כשאווה מתנצלת אך עוברת ל-"האשמת הקורבן" ושואלת את מעסיקתה למה לא התלוננה על הבעלים כל השנים ובכך יכלה להציל קומיקאיות צעירות, מתעורר דיון תפיסתי של ממש על העמדות המנוגדות של הדורות השונים לתנועת #metoo– והמציאות שעומדת בפתח ומונעת לעיתים מהאג'נדה הנכונה להתממש. מה הקשר לרצונותיה של ואנס להעלות מופע עם חומרים חדשים ובכך להציל את הקריירה שלה לתלונות על אנשים בעלי כוח שמנצלים אותו לרעה? על פניו, אין קשר ישיר של ממש, אבל ככל שהתוכנית מתקדמת, והשיעורים שלמדו השתיים מכל דיון כאלה באים לידי ביטוי, ההחלטה מצד היוצרים להאט קצת את הקצב בשביל שיעור בסוציולוגיה מובן לחלוטין.
לסיכום, "Hacks" הוא יצור כלאיים נהדר – קומדיה שחופרת במושג קומיקאי ועד כמה הוא משפיע על חיי בעל המקצוע, דרמה על נשים עם עבר פתוח וסירובן להפסיק להדחיק אותו; או בחינה אמיתית של הבדלי הדורות – הבומרים מול הזומרים, חלב השקדים מול הקפה השחור. בין כה וכה, "Hacks" היא ממתק בינג' אמיתי ויצירת טלוויזיה משובחת. לכן, לפני שתראו אותה חוזרת לעונה שנייה בקרוב או זוכה בפרסים בטקס האמי, תלמדו ממנה קודם איך לצחוק ולבכות בטיימינג הנכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה