מנדי היא בחורה בריטית הנושקת ל-40, אם קרייריסטית וחד-הורית לילד היפראקטיבי, ובחורה "מודרנית" קלאסית - מודעת לזכויותיה ולערכה, אך נותנת לכל לחצי העולם הפטריארכי לחדור אליה ולהגביר את השנאה העצמית שלה. מנדי גרה בדירתה עם אמה חובבת העישון מריון, שנישואיה הכושלים לאביה ההולל של מנדי, ויק, וההיתלות שלה בכספו עבור הדירה הותירו אותה נואשת מהרוטינה הנמשכת. בו בעת, מנדי מנסה למצוא לעצמה בן זוג לחיים. באחד מהדייטים הרבים אליהם היא נקלעת, היא פוגשת בשותפה לעבודה פיט - מיזוגן אמיתי שמסרב להיות רווק ופוטר את אמרותיו על "נשים קשות ובלתי נסבלות" באמתלה של אמונה דתית. בשלב זה, סרט רגיל - לדוגמה, דרמה או קומדיה רומנטית - היה משלב את פיט במונטאז' הדייטים הכושלים של מנדי: הגברים המקולקלים שתפגוש עד שתמצא את האחד המיוחד בהמשך הסרט. אבל סרט זה, "Rare Beasts", שבילי פייפר היא הבמאית (סרט הביכורים שלה), הכותבת והכוכבת שלו, ושעלה השבוע ל-"אמזון פריים" (לאחר פרימיירה בפסטיבל ונציה לפני שנתיים ועלייה סימולטנית החודש בבתי הקולנוע בבריטניה), לא מגדיר את עצמו כ-"דרמה" או "קומדיה רומנטית" או אפילו "סרט רגיל". הדרך הכי קלה לתאר את "Rare Beasts" היא "אנטי רום-קום" (לראייה - לילי ג'יימס, הטוענת החדשה לכתר "מלכת הקומדיות הרומנטיות", מלוהקת כאן לתפקיד אורח קטן כמייצגת של ה-"פנטזיה"), או יותר נכון, "סרט מציאותי". בסרט - האישה האידיאלית יכולה לוותר על הגבר הסורר והמקריפ, ולהמשיך ל-"אביר חלומותיה". במציאות, התשובה הרבה יותר מסובכת.
בילי פייפר היא שם ותיק בתעשיית התרבות הבריטית - למעלה מ-25 שנה של עבודה שוטפת - למרות שהיא בת 38 בלבד: מהתחלתה כאלילת פופ מקומית בנעוריה, עד להסבת המקצוע למשחק ופריצתה כשותפתו של דיוויד טננט ב-"דוקטור הו" ועד פנייתה לטייטלים "רציניים" יותר, כדוגמת הסדרות "ארבעה ימים" (שזמינה בנטפליקס), "פני דרדפול", "וידוייה הסודיים של זונת צמרת" ו-"שונאים את סוזי" ("I Hate Suzie"), להיטה החדש ביותר אותו יצרה יחד עם חברתה לוסי פרבל. חייה האישיים של פייפר עמוסים לא פחות - ב-20 השנה האחרונות נישאה והתגרשה פעמיים (בפעם הראשונה בגיל 18 בלבד, כשנישאה לשדרן כריס אוונס - לא קפטן אמריקה), הביאה לעולם שלושה ילדים משני בני זוג שונים וזכתה להיות האקסית של לורנס פוקס, הגרסה האנגלית של בן גביר, שחקן בשקל וגזען בעיסוקו, שהספיק השנה לעודד אנשים לשבור את מגבלות הקורונה, להתמודד כנגד ראש עיריית לונדון סדיק חאן על תפקידו הנכסף (כמלחמה על "פוליטיקלי קורקט מסכן חיים", לדבריו) ולטעון כי גירושיו מפייפר - לה היה נשוי כ-8 שנים - הובילו אותו למחשבות אובדניות. כך, למרות שפייפר טוענת כי כל טקסט שאישה תכתוב יפורש כאוטוביוגרפי, אי אפשר שלא למצוא את סיפור חייה הסוער - ואת גרושה המשוגע והחשוך - בסרטה הכה-כן.
פייפר לא זרה לאלמנטים אוטוביוגרפיים ביצירותיה - לדוגמה, "שונאים את סוזי" עוסק בזמרת פופ שהפכה לשחקנית שמנסה לשמור על משפחתה בשליטה כאשר תמונותיה בעירום מודלפות לרשת לאחר שהטלפון שלה נפרץ - אבל משהו ב-"Rare Beasts", שמשלב בין בחירות יצירתיות מובהקות לבין אמת כואבת (ולא אמת לשעתה) מתעלה על עוד היבט אישי ומונע מהצופה להוריד את העיניים מהמסך, גם אם המחזה שהוא צופה בו אינו בהכרח מלבב. כך, מנדי מנסה להיאחז בשפיות, או לפחות מה שנשאר ממנה (הסרט מורכב מהיגיון פנימי שלא היה מבייש את "אני חושבת לגמור עם זה") ולרצות את כל הסובבים אותה - פיט (הליטרלי) ה-"מסריח", בנה לארץ' המתוסבך, אמה החולנית ואביה הסוציופת (כולם מגולמים בצורה מופלאה ע"י - בהתאמה - ליאו ביל, טובי וולף, קרי פוקס ו-דיויד ת'יוליס) - אך מה שמנדי באמת באמת רוצה היא לדעת מה היא באמת באמת רוצה - או יתרה מכך, מי היא בכלל. דרך אלמנט זה, נדמה שפייפר מתחברת לסרט נשי חתרני בריטי אחר מהשנה החולפת - "צעירה מבטיחה" ("Promising Young Woman") כדי לנסות ולהבין מה אישה באמת צריכה בעולם הטראומטי של המאה ה-21: גם מנדי וגם גיבורת "צעירה מבטיחה" קאסי (קארי מוליגאן) נמצאות על סיפה של התמוטטות עצבים לאחר שחוו אירועים קשים בעברם, מתחילות במסע חיזוק הביטחון העצמי והוכחת צדקת עמדתם - ויהי מה (במקרה של קאסי, מסע נקמה של ממש) - מתפכחות לראות שגם בעולם מתקדם ונאור, החברה עדיין לא ממש בעדן ונוכחות לראות כי הן אינן היחידות בסיטואציה זו - אלא כל אישה בכל גיל שמנסה להחזיק קריירה, משפחה וכבוד עצמי (פייפר ממחישה את המצב הזה בצורה יצירתית במיוחד - כשמנדי עוברת ברחוב וחוזרת לעצמה בלחש על המנטרה "למרות שאני מפחדת וכועסת, אני עדיין מכבדת ואוהבת את עצמי", רק כדי לגלות שכל אישה אחרת בסביבתה עושה זאת). מה שני סרטים אלה - שקוסמים לקהל בצ'ארם שלהם ("Rare Beasts" מכיל לא מעט פאנצ'ים נהדרים יחסית לסרט כה טעון) אך אינם קלים לצפייה - אומרים על דור היוצרות החדש שיוצא מהממלכה המאוחדת? האם שחקניות/יוצרות בריטיות כדוגמת פייפר, אמרלד פנל (שזכתה באוסקר על תסריטה ל-"צעירה מבטיחה"), פיבי וולר-ברידג', קארי מוליגאן, אניה טיילור-ג'וי ועוד ועוד פיצחו את המשבר המתחולל בנשיות המילינאלית, והביאו את התשובה למסך הגדול? נראה שכן.
לסיכום, "Rare Beasts" הוא אכן סרט נדיר - נדיר שסרט ביכורים הוא כה לא מתפשר; נדיר שהמעבר בין משחק ליצירה נראה כמעט מתבקש; נדיר ורידיה החשופים של נשיות מוצגים ככה על גבי המסך הגדול; נדיר שאדם מצליח להעביר את חייו במלואם - ואת חיי הקהל - למסך ללא מאמץ ובאותה המידה, בצורה רעועה לחלוטין, מבלי לציין בכלל את שמו או לפנות אלינו. מה שלא נדיר הוא שמלונדון תצא תורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה