לפני 17 שנה, דונלד טראמפ - אז מיליונר משועמם רגע לפי הפריצה בתוכנית הריאליטי שלו - החליט להתראיין לאדם בשם עלי ג'י. או, אילו רק הוא ידע מי הוא עלי ג'י באמת. "מפיק התוכנית היה אדם רציני, אנגלי רהוט בג'קט טוויד נאה, ודונלד טראמפ היה בטוח שמדובר במראיין שלו", סיפר סשה ברון כהן - עלי ג'י בשבילכם - לסטיבן קולבר בתוכנית האירוח שלו השבוע, "אך המפיק שלי תיקן אותו מיד -"לא לא, עלי ג'י יראיין אותך", ואני זוכר שטראמפ ראה אותי עם הסרבל ואני מגיע ואומר 'מה השם שלך?? דונאל?? דונלד??' והפנים שלו ישר צנחו והוא היה זועם, זועם שהוא צריך לדבר עם האדם הזה מהמעמד הנמוך במקום המפיק המרשים - והוא ענה על כל השאלות שלי ברצינות! שאלתי אותו כמה זמן אנשים עשו עסקים, והוא אמר לי שמאז תקופת האבן, שהאדם הקדמון סחר באבן - שכמובן לא היה ולא נברא". 17 שנה מאוחר יותר, ברון-כהן חזר לדמות פופולרית אחרת שלו - או אולי ה-פופולרית ביותר שלו, בוראט סגדייב - איש הטלוויזיה מקאזחסטן, והפיל בפח (יחד עם בת הדמות בסרט) את עורך הדין הנאמן והמטורלל של טראמפ (כעת הנשיא), רודי ג'וליאני, כשתיעד אותו נוגע בעצמו במקומות לא נאותים, בלשון המעטה. טראמפ ישר קפץ להגנת עורך דינו, ומיהר לכנות את ברון כהן כ-"לא מצחיק","קריפ" ו-"מזוייף", וטען שכאשר זה ראיין אותו, הוא הבין את הקאץ' מההתחלה. ברון-כהן מצידו הודה לו על הפרסום החינמי לסרטו החדש, וציין כי גם הוא לא חושב שטראמפ מצחיק למרות שכל העולם צוחק ממנו וכי הוא ישמח לסדר לו עבודה כאשר יחפש אחת אחרי ינואר 2021 - הוא תמיד מחפש לראיין טיפשים גזעניים. לא, דונלד טראמפ לא השתנה כלל מאז 2003, אבל אמות המידה הנמוכות שהוא מחזיק בהן והקלות שהוא מוכן לקפוץ על כל הזדמנות שטותית ולתרץ מיד למה היא לא עבדה כשהוא נכשל הן כעת גם מנת חלקה של ארה"ב כולה. זו בדיוק הסיבה למה "בוראט 2", או "סרט המשך בוראט" ("Borat Subsequent Moviefilm" או בשם הקליט יותר: "Borat Subsequent Moviefilm: Delivery of Prodigious Bribe to American Regime for Make Benefit Once Glorious Nation of Kazakhstan") יעביר אתכם דרך שלושה מצבי בכי שונים: צחוק, כאב וייאוש.
ועל קצה המזלג - מה הביא את בוראט הפעם חזרה לחיינו? בשנים שמאז פרסומו בארה"ב, נשפט גיבורינו לעבודות פרך בגולאג בקזאחסטן, על כך שגרם למדינתו מבוכה רבה בעולם. בוראט משוחרר לפתע 14 שנה אחרי, ונשלח למשימה לקדם את מעמדה של מולדתו בעולם - וזאת ע"י התחנפות לחובב הדיקקטורים הנוכחי, טראמפ, או יותר נכון - לסגנו מייק פנס. ברם, התוכנית של בוראט משתנה לחלוטין כאשר בתו המתבגרת המרוחקת (מריה בקלובה הבולגריה) מצטרפת למסעו לאמריקה, ועליו להפוך אותה לאישה ראויה למכירה לכל רפובליקני בעל השפעה.
אז למה באמת ברון-כהן הוציא מהבוידעם את העיתונאי החשוך והגזען מאסיה הרחוקה - יותר מעשור אחרי הפעם האחרונה? הרי בוראט כבר לא דמות אנונימית לחלוטין, וכך כל קונספט הראיונות המזוייפים הולך לטימיון - איך תעבוד על מרואיין תם אם הוא התחפש אליך בשנה שעברה? לכך שתי תשובות: ראשית, אותה אמריקה שיצא ברון-כהן לחקור באמצעות ראיונות גרילה ב-2006 היא ממש לא אותה אמריקה של 2020. הקיטוב, השחיתות, הגזענות והסיאוב שהציפו את המעצמה מאז הפכו את ברון-כהן - שכבר התעניין באקטיביזם במדינה עוד בהיותו דוקטורנט בקיימברידג' - ליותר ויותר מעורב פוליטית. החל מתוכניתו מלפני שנתיים "מי זו אמריקה?" (שהווייב שלה נוכח כאן אפילו יותר מזה של "בוראט" הראשון) ועד תפקידו כמהפכן אבי הופמן ב-"משפט השבעה משיקגו" של אהרון סורקין שעלה החודש בנטפליקס, ברון-כהן רוצה להשפיע על תודעת מעריציו ולגרום להם להבין שהכוח בידיים שלהם. אז מה יותר טוב מלהפיל בהפתעה (הסרט צולם בסוף 2019 ובמהלך 2020, וקיומו נודע לציבור הרחב ממש ימים ספורים לפני ההכרזה הרשמית על צאתו) סרט המשך ללהיט ענק, 11 ימים בלבד לפני יום הבחירות בארה"ב? מתברר שכמעט כלום - אמזון פריים (שהייתה חברת ההפקה היחידה שהסכימה לקחת את הפרוייקט לידה והוציאה לא פחות מ-20.4 מיליון דולר על מסע הפרסום לסרט) מיאנה לתת את מספרי הצפיות המדוייקים, אך כי מדובר בעשרות מיליונים שצפו בסרט רק בסופ"ש הראשון לצאתו. אלו עשרות מיליונים שראו מספר גדול של מרואיינים שמאמינים בתיאוריות קונסיפרציה מסוכנות בעת מגיפה אכזרית, בהערות גזעניות ואנטישמיות שנזרקות באגביות לחלל האוויר, באישה המעודדת כניעה נשית משל הייתה ב-"סיפורה של שפחה", בכומר אוונגליסטי שגילוי עריות מזיז לו כקליפת השום כל עוד לא מתרחשת הפלה. ובמנתח פלסטי - שיושב בקליניקה שלו ומתאר למטופלת שלו איך נראה אף של יהודי ולמה היה בשמחה תוקף אותה מינית אם אביה לא היה נוכח בחדר; אלו גם עשרות מיליונים שמבינים שטראמפ, ג'וליאני ודומיו מאז ומתמיד החזיקו בדעות אלו, אך מאז שהם בשלטון - לדעות המסוכנות ניתן חותם אישור, הכל בחוץ.
מה שמוביל אותי לתשובה השנייה - הבחירה של ברון-כהן להתחפש לדמות אחרת כאשר הוא מחופש לבוראט - הרי הגיוני לשאול: "למה כל הטרחה? לא עדיף כבר להמציא דמות חדשה? עשית את זה כבר בעבר". התשובה נוכחת בסרט - לאנשים חשוכים יותר קל להיפתח ולהציג את הדעות החשוכות אף יותר בפני "אחד משלהם", סטריאוטיפ גזעני שיוכלו להתחבר אליו. כך עשרות חברי מילציות שרו לצלילי השיר הקיצוני-להחריד-אך-לחלוטין-נורמלי-עבורם "The Wuhan Flu", כשעל הבמה ברון-כהן כבוראט כ-"קאנטרי סטיב", "Redneck" שמן ומזוקן, משלהב את הקהל. טוב, כך זה הלך עד שפעילי "Black Lives Matter" סמויים בקהל זיהו את המתיחה ואת ברון-כהן והחלו לגחך - מה שהדליק את תשומת לב הנוכחים ותוך כמה דקות הקומיקאי נס על נפשו בואן ההפקה, כאשר המוני חברי מיליציות חסרי מעצורים צובאים על דלתו בכדי לעשות בו לינץ'. "זה הסרט הראשון שבו לבשתי אפוד מגן", הוסיף ברון-כהן באותו הראיון עם קולבר, ונתן עוד תזכורת לצופים שכתבה - אפילו סאטירית - באמריקה של היום יכולה להיות לא כזו שונה מזו של איתי אנגל בלב סוריה. כך גם בפן העלילתי - ההתמודדות של בוראט עם הפרסום החסר תקדים שלו באמצעות תחפושות חדשות מעניקה למוקומנטרי הזה פרשנות "מטא" חדשה.
ואם כבר בעלילה עסקינן, אז גם לב ונשמה ניתן למצוא כאן, וזאת בזכות טוטאר, הלא היא הגילוי החדש - מריה בקלובה בת ה-24. בלקובה גם שולפת One-liners מהשרוול בקצב, גם משתלבת בקלות בסיטואציות האמיתיות ואינה יוצאת מהדמות לרגע (ברון-כהן וההפקה ראיינו 500 שחקניות שונות לתפקיד רק בשביל למצוא את התכונה הייחודית הזו) ומהווה למעשה את המצפן המוסרי של הסרט. סצנות עם מסרים פמיניסטיים או יותר נוגעים ללב יתפסו לרוב כמאולצים או תלושים מהאווירה של שאר הסרט - כשמדובר בסרט שכזה, אך זה לא ממש המקרה כאן: שום דבר כאן לא דידקטי ובטח שלא קיטשי - נדמה אפילו שזה ניצחון הקדמה והנאורות מול גל החושך והפרימיטיביות שמציף את העולם. על כך בלקובה ראויה לשבח לא פחות מברון-כהן עצמו (וכעת יש לו לא מעט באזז), וזה אומר גם התייחסות מחברי האקדמיה (ברון-כהן כבר חתם ואמר כי תהיה זו "חרפה" אם בלקובה לא תועמד לפרס האוסקר בשנה הקרבה). ה המקום לציין גם את הטענות שיכולות להישמע כנגד השיטה של ברון-כהן למניפולציות על מרואייניו, במיוחד כשמדובר באלו המייצגים את המוסר - ניצולת השואה ג'ודית דים אוונס והבייביסיטרית המבוגרת ג'ניס ג'ונס הן הדוגמאות שעולות לראש מהסרט. למרות שמשפחתה של אוונס טענה כי לא ידעה מה מטרת הסרט והגישה תביעה לאחר שהמיוצגת נפטרה, ואילו ג'ונס הרגישה כי היא "נבגדה" ע"י צוות ההפקה כשזה הותיר אותה לדאוג לגורל טוטאר הבדיונית בידי אביה - אני סבור שבעבור המסר החמור שברון-כהן מעוניין להעביר כאן, חייבים "לקחת שבויים", גם אם הם אנשים טהורים. בסופו של דבר, שני נשים אלו הפכו לאחדות מכוכבות הסרט ורגעיהן על המסך מאירים כל פינה בו, ואילו ברון-כהן עצמו יצא מהדמות - באופן חריג - לאחר שצילם את הסצנה עם ניצולת השואה בבית הכנסת כדי להודות לה על השתתפותה ולהרגיע אותה שאכן מדובר רק במשחק, ואילו ג'ונס - חזרה בה מטענתה ואמרה כי היא לא "נוטרת למפיקים כל טינה", הפרסום מחמיא לה ואף נפתח עבורה קמפיין גיוס המונים עבורה ב-"הדסטארט". כלומר, סוף טוב, הכל טוב (סוג של).
לסיכום, "בוראט 2" הוא המסמך התיעודי הכי חודר בעיר בעידן הפוסט המשגשג ומבלי להיות בכלל סרט תיעודי; הסאטירה החדה ביותר מבלי חיקוי אחד של פוליטקאי משופשף ומוכר; וקמפיין עידוד ההצבעה היעיל ביותר מבלי להזכיר אפילו במילה את המילה "הצבעה" - לכן, אל תתפלאו שכאשר אתם צופים בו, גם דמעות של ייאוש יזלגו מבין דמעות הצחוק.
*"סרט המשך בוראט" זמין לצפייה ישירה ב-"Amazon Prime".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה