את תקומת האינדי בשנים האחרונות אפשר לזקוף לרוב לחברת ההפקות "A24", שהביאה לנו להיטים מ-"מידסומר" ועד "אור ירח", עזרה להפיץ את הבשורה ש-"עצמאי זה הכי" (וואו איזה סלוגן, תודה תודה) עם אסתטיקות אופנתיות וצבעים עזים וגייסה את השמות החמים ביותר לעבוד עבורה (סתם דוגמה, אחד בשם ג'ורדן פיל). אז איך אחד מסרטיה הטובים ביותר (ויש תחרות קשה) הוא סרט תקופתי, עם דיאלוג מועט ושעוסק בחיי הנוודים באמריקה המערבית של ראשית המאה ה-19? לכאן נכנס לתמונה "פרה ראשונה" ("First Cow").
הסרט נפתח בזמנים אלו (כאילו בעולם רגיל, לא.. אתם יודעים), כשאישה (אליה שאווקאט, "Arrested Development") היוצאת לטיול עם כלבה ביער מוצאת שני שלדים במעמקי האדמה, שכובים זה לצד זה. מיד אנו עוברים לאורגון של 1820, בה טבח מתבודד ושקט בשם אוטיס "קוקי" פיגוויץ (ג'ון מגרו, "אקדמיית המטרייה") חובר לסוחרי פרוות גסים ואלימים במסעם צפונה, ומציל אדם סיני בשם קינג-לו (אוריון לי) הנמלט ממתנקשים רוסים. כאשר סוחרי הפרוות מגיעים ליעדם, קוקי נפרד מהם ופוגש שוב בקינג-לו, ועל רקע חלומותיהם המשותפים הידידות אט אט פורחת, עד שלשניים צץ רעיון מבריק, אך מסוכן: להשתמש בכישורי הבישול והאפייה של קוקי ויכולות המכירה של קינג לו ולמכור לעוברים ושבים המותשים עוגיות חמות ומתוקות, אך לשם כך יאלצו להשתמש במקור החלב היחיד באיזור - הפרה הראשונה באורגון, שיובאה במיוחד לצורכיו האישיים של בעל אדמות אנגלי ועשיר (טובי ג'ונס; סדרות "משחקי הרעב" ו-"הארי פוטר").
מי שאחראית לסרט העדין הזה היא הבמאית קלי רייכארדט, שאמנם פעילה מאמצע שנות ה-90 בעולם האינדי ומאחוריה להיטים ביקורתיים כמו ״Old Joy״ (2006") ו-"וונדי ולוסי" (2008), אך לציבור הרחב - ולי, בין היתר - היא עדיין דמות אנונימית יחסית (זו כנראה הסיבה לכך שסרטיה לא זכו אף פעם להקרנה מסחרית בארץ). רייכארדט אוהבת להתמקד על דברים גדולים בצורה מינימליסטית, או במילים אחרות לתת לטבע לעשות את שלו, או במילים אחרות-אחרות, "סרטי מסע בלי מסע" (כפי שהגדירו רבים את סרטיה). את הטכניקה הזו, של שימוש בתצלומי רוחב של נופים מהממים (וצילום על חצי מסך - אני 'סאקר' של שיטות ישנות) והתמקדות באנשים בשולי החברה (אלה שהחברה עצמה תסווג כ-"ווירדוז") והתעסקויותיהם הקטנות ביותר, למדה הבמאית מאביה חוקר הפשע, שנהג לחקור בפרטי פרוטות את המקרים בהם טיפל. גם כאן רייכארדט משתמשת בשיטה זו, וזה עובד בצורה נהדרת - האווירה הענוגה, פסקול הגיטרות הנוגה והצילום היפהפה של כריסטופר בלאובלה (שרק לאחרונה סיקרתי סרט נוסף שצילם ויצא השנה -"אמה") מעביר אותך ישר למעמקי היער, עם כל הנלווה לכך - זו המדיטציה הטובה ביותר שתוכלו למצוא בשוק (בדומה לחלקים בסרט הקודם שסיקרתי כאן - "ילדה קלה"), ואין זה הכי נחוץ כעת?
אבל נניח בצד את הצד הויזואלי של הסרט, ונתעסק בעיקר: החברות הנרקמת בין שני גיבורינו. זה לא נפוץ בשוק הסרטים המסחרי שסרט חוקר חברות גברית עמוקה (ובמיוחד זו של צמד מאוד לא רגיל), ולא רק בשביל צחוקים (עוד דוגמה טובה לכך מהשנה הגיעה דווקא מפיקסאר עם "קדימה"), ונדמה שמהרגע הראשון רייכארדט מעוניינת להפוך זאת לנורמה:"לציפור קן, לעכביש רשת קורים, ולאדם חברות" - עם ציטוט זה של המשורר האנגלי ויליאם בלייק נפתח הסרט. בכך, ולאורך כל הסרט, רייכארדט מנסה להראות את מה שלטעמה היא הגבריות האמיתית, אותה מייצגים קוקי, לו-קינג ובני השבטים האינדיאנים המקומיים - גבר רגיש, עדין, מתחבר לאדם שרואה בו תכונות אלה, אינו צדיק אך מאמין בטוב - ומבחינה בינה לבין הגבר הרעיל, זה שאנו מדברים עליו כמעט מידי יום - גס רוח, אלים, שתלטן ומתנשא - אותו מייצגים סוחרי הפרוות, בעל האדמות ואורחיו. קל היה מצידה של רייכארדט לעבור לכוונות הומו-אירוטיות יותר בין שני הגיבורים, אך היא נותרת ממוקדת על אותה החברות הכנה, ומכניסה טוויסטים בכך שהיא מייצרת מתח אך לא לוקחת את הפיתרון לו הקהל מצפה. עוד מסקנה שעולה מצפייה בסרט הנינוח הזה היא מה שהבמאית מרמזת לנו - האדם העילאי הוא האדם הכפרי, המחובר לטבע, החי בשלווה עם סביבתו האקולוגית - אולי קצת רמז חשוב בעולם רדוף במגיפות?
לסיכום, "פרה ראשונה" הוא אמנם סרט נשי לגמרי אך גם גברי לגמרי, והאחדות הכמעט בלתי מובחנת הזו, והשלווה שעוטפת את כל הסיפור הופכת את היצירה הזו לזכורה ביותר ובע"ה, את השם קלי רייכארדט ליותר שגור בפי רבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה