"הם צריכים להתעדכן, אבל קצת קשה לעשות את זה כשהם מתפעלים את כל האופרציה מחניון אחורי של סניף מקדונלד'ס צרפתי" - התבדחה הלילה (ב') טינה פיי מאולם נוצץ בניו-יורק, כשנדרשה לעסוק במונולוג הפתיחה שלה - יחד עם שותפתה הותיקה איימי פולר, ששידרה מלוס אנג'לס - בשערוריית השחיתות וחוסר הייצוג בתא העיתונאים הזרים שהתפוצצה בשבועות האחרונים. וזו באמת הדרך הנכונה ביותר להתייחס לטקס פרסי "גלובוס הזהב" לשנת 2021, ה-78 במספר - "אנחנו מנסים לשנות, אבל תחזרו אלינו מאוחר יותר, אולי יהיה לנו יותר כוח…". וכן, למרות שקהל הסלבריטאים באולם התחלף בעובדי מערכת הבריאות החרוצים, ולמרות שמבוכות של מגישים שיכורים התחלפו בבעיות "זום" תקול (כמו דניאל קאלויה שהתנתק מהשידור במהלך נאום הזכייה המרגש שלו, או דון צ'ידל שסימן בצורה לא-כל-כך-עדינה לג'ייסון סודייקיס לסיים עם הנאום במהרה) ושמלות זוהרות וטוקסידו מגוהץ הוחלפו בפיג'מות (כשהתא העמיד את ביל מאריי למועמדות, הייתה לו שאלה בכלל שהשחקן יתייצב עם חולצת הוואי וקוקטייל ביד?) - עדיין, "גלובוס הזהב" הוא עוף מוזר ושמרן, גם כשהוא מנסה להתקדם. מה הפעם? בואו נתחיל:
- "נומאדלנד" והנדידה לאוסקר - סרטה עטור השבחים של במאית האינדי קלואי ז'או ("הרוכב") והשחקנית ה-"אנושית" הגדולה ביותר בהוליווד, פרננס מקדורמנד, אודות אלמנה שמצטרפת לחיי הנדודים של עשרות "פליטי" החברה האמריקאית (מאז ליל אמש כבר זכה לשם העברי הבנאלי "ארץ נוודים"), עשה היסטוריה אמיתית הלילה: בנוסף לזכייה בפרס הגדול - סרט הדרמה הטוב ביותר, ז'או הפכה לבמאית הראשונה שזוכה בפרס הבימוי בטקס מזה 37 שנה (האחרונה שעשתה זאת הייתה ברברה סטרייסנד עבור "יינטל" ב-1984), ולבמאית הראשונה אי פעם ממוצא אסייאתי שזוכה למעמד. לאחר שגברה על מתמודדים ומתמודדות מוערכים לא פחות - דיוייד פינצ'ר, רג'ינה קינג, אמרלד פנל ו-אארון סורקין - האם תצליח להגיע לאותו הכיסא המוזהב גם בטקס האוסקר, כאשר שם תחכה לה בוודאי תחרות אף עמוסה יותר (כדוגמת לי אייזיק-צ'ונג וספייק לי)? בין כה וכה, "נומאדלנד" - שנדמה לרגע מאבד מהמומנטום שלו בעונת הפרסים הבלתי נגמרת הזו - הוכיח הערב שהוא כאן כדי להישאר, וז'או וידאה שכל חובב קולנוע, אפילו ממוצע, יכיר את שמה. גם "סרט המשך בוראט", הזכייה הראשונה של חברת "אמזון" לאורך כל שנות הטקס (פרס הקומדיה הטובה ביותר ופרס השחקן הקומי הטוב ביותר עבור סשה ברון כהן), ביסס את מקומו כמועמד רציני בעונת הפרסים מכאן והלאה. כן, בוראט הוא מועמד רציני. אנחנו בשנה כזו.
- אנדרה מי? - גלובוס הזהב ידוע ביכולתו להפתיע - לרוב זה לא עובד לטובתו. עם מועמדויות לסרטה השערורייתי של סיה, "Music", ודחיקת גורף הפרסים "מינארי" לקטגוריה אחת בלבד - הסרט הזר (בו זכה כמובן, כשבמאי הסרט לי אייזיק-צ'ונג נתן נאום נוגע במיוחד, כשבתו הקטנה יושבת לצידו), היה נדמה שהשנה "הגלובוס" בזבז את "ההתפרעות" שלו על המועמדויות ויעניק לבחירות השמרניות שלו (חלקן מוצדקות, חלקן לא) את הפרסים. או ווה, כמה טעינו. זכיות מאושרות שהשאירו כמה פיות פעורים היו דניאל קאלויה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר עבור "Judas and the Black Messiah", חברו הטוב ג'ון בויגה בפרס שחקן המשנה בסדרה עבור "Small Axe", מארק רופאלו (שגבר על תחרות קשה מצד יו גרנט) בפרס השחקן ראשי במיני סדרה עבור "השומר אחי" ואפילו טרנט רזנור, אטיקוס רוס וג'ון בטיסט שזכו עבור הפסקול המהפנט אך הנועז שלהם (מעין פיוז'ן בין ג'אז למוזיקת אמביינט) ל-"נשמה" מול הפסקול היותר קלאסי וגרנדיוזי של השניים הראשונים ל-"מאנק". עם זאת, ישנן לא מעט זכיות "WTF" שכיכבו אמש בטקס: ג'ודי פוסטר זכתה בפרס שחקנית המשנה על תפקידה בסרט-שהומצא-עבור-הפרס "המאוריטני", וגברה על הזכייה הכמעט בטוחה והמוצדקת פי עשרות מונים של אמנדה סייפריד עבור "מאנק"; רוזמונד פייק הייתה בשוק טוטאלי - וכך גם הצופים - כשהוכרזה זכייתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בסרט קומדיה/מחזמר עבור סרטה "אכפת לי" (אותו סיקרתי כאן רק בשבוע שעבר, והחוויה הייתה מעניינת, אך לא בהכרח בפן החיובי), כאשר היא גוברת על הופעת בכורה מצויינת של מריה בקלובה ב-"סרט המשך בוראט" ועל ה-"Star Power" של אניה טיילור-ג'וי ב-"אמה" (שלא לדבר בכלל על כריסטין מילוטי ב-"פאלם ספרינגס", שנשכחה לחלוטין ע"י תא העיתונאים); והבחירה ההזויה מכולם - אנדרה דיי על תפקידה כזמרת הג'אז האגדית בסרט "ארצות הברית נגד בילי הולידיי", כשהיא גוברת על הופעות ששובחו ע"י מבקרים מכל קצוות עולם הקולנוע - קארי מוליגאן עבור "Promising Young Woman", ויולה דיוויס עבור "הבלוז של מא רייני", ונסה קירבי עבור "קרעים של אישה" ואפילו פרנסס מקדורמנד עבור "נומאדלנד", סרט שתא העיתונאים כה אהב עד שהעניק לו לא אחד אבל שניים מהפרסים הנכספים ביותר. אבל אתם בטח תשאלו - "דניאל, נו מה הבעיה? אמרת שבמילא הם אוהבים להגיע עם בחירות מרחיקות לכת ואין לכך השפעה על טקסים אחרים במירוץ" - אז זהו, שבשנה הרגילה הייתי אכן אומר "תפאדלו"; השנה - העניינים אחרים.
- האוסקר או הגלובוס? שניהם - החל מהיום (ה-1.3) ובמהלך חמשת הימים הקרובים, יכריעו חברי האקדמיה לקולנוע מי יהיו המועמדים המכובדים בטקס האוסקר הקרב, שיערך בסוף אפריל. עונת הפרסים הארוכה והמייגעת הזו נותנת את אותותיה גם על חברי האקדמיה - כשכמות הסרטים שראוי לשקול אותם למועמדות גדולה בהרבה משנה רגילה (לראייה - 366 סרטים כשירים למועמדות בפרסי האוסקר השנה - המספר הגבוה ביותר מאז 1974), כשנושאי הסרטים המדוברים "מדכאים" בשנה מדכאת גם כך (כשסרט על וטרנים שחורים שהולכים להשיב את גופתם של מפקדם שאיבדו במלחמת וייטנאם, ולבסוף נהרגים אחד אחד בעודם נאבקים עם הלם קרב זה הסרט הכי "שמח" של השנה, המצב אה….), וכשכל הזוהר מהטקס שמציג כל שנה לעולם כולו את החיים הנוצצים והמלאכותיים של הוליווד יעלם כליל ויעבור לריבועי זום חשוכים - אין ספק שחברי האקדמיה ינטו "לעשות לעצמם חיים קלים" - כן, כולל לראות מה בחרו מתחריהם ה-"פחותים" בגלובוס הזהב. כך, שני טקסים שהיו זרים לחלוטין אחד לשני, נהיים ויותר ויותר קריטיים להתפתחויות של כל אחד מהם - הבחירות של חברי האקדמיה ינטו להתמקד בסרטים מפלטפורומות סטרימינג מוכרות ולא רק מ-"סקרינרים" (לדוגמה, סרט אינדי קטן כמו "פרה ראשונה" - שעלה בתחילת השנה שעברה לשירות ה-VOD האמריקאי, ימים ספורים לאחר שריצתו הקולנועית הסתיימה בשל פרוץ מגפת הקורונה - יאלץ לעבוד אקסטרה השנה בשביל תשומת לבה של האקדמיה), בסרטים זוכים ולא רק בסרטים שהיו מועמדים ולא זכו לגעת בפסל עצמו (לפי מאורעות אמש, סרטים איכותיים כדוגמת "Promising Young Woman", "לילה אחד במיאמי" ו-"מאנק" - שזכה ללא פחות מ-6 מועמדויות בטקס, וכרגע מסתמן כ-"האירי" של השנה, על כל המשתמע בכך - אך לא זכו אפילו בפרס אחד, נמצאים כעת בעמדת נחיתות זו מבחינת האקדמיה), ובמיוחד לא בסרטים שהממסד הקולנועי השמרני התעלם מהם שוב ושוב ("On the Rocks", "פרה ראשונה", "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" ו-"הבמה של ראדה", לדוגמה). אם כן, ההעדפה של סרט ביוגרפי מאכזב ומסורבל כדוגמת "ארצות הברית נגד בילי הולידיי" או סרט אנונימי לחלוטין כדוגמת "המאוריטני" על פני סרטים מעוטרים מפסטיבלים נחשבים כדוגמת "לילה אחד במיאמי" ו-"פרה ראשונה" רק בשל זכייתם של הראשונים בטקס הלילה אינה רחוקה מלהתרחש. לראייה, רק בשבוע שעבר פרסמה במאית הסרט "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" אלייזה היטמן בפרופיל האינסטגרם שלה מכתב אנונימי מחבר אקדמיה הגוער בה על עזות מצחה לשלוח לו ולהציע לאקדמיה סרט ש-"פוגע כה עמוקות בערכי המשפחה ומעודד את תרבות ההפלות". כך, הוליווד נעה, אך לא בהכרח קדימה - גם בחירותיה ישקפו זאת.
- כולם נאמנים ל-"הכתר" - מחפשים בחירה לא מפתיעה? השליטה של "הכתר" על קטגוריות הטלוויזיה - סדרת הדרמה הטובה ביותר, שחקנית ושחקן ראשיים בדרמה (אמה קורין וג'וש אוקונור, בהתאמה) ושחקנית המשנה בסדרה (ג'יליאן אנדרסון) - גם בעונתה הרביעית, היא בדיוק בחירה שכזו - שמרנית אך מוצדקת לחלוטין. גם "שיט'ס קריק", שחיכתה שש שנים להכרה מהממסד הטלווזיוני, המשיכה לגרוף פרסים "באיחור" עבור עונתה השישית והאחרונה (בדומה למה שקרה ל-"האמריקאים", שהסתיימה אף היא אחרי 6 עונות) - כעת לסדרת הקומדיה הטובה ביותר ופרס השחקנית הטובה ביותר בקומדיה (בדיעבד פרס "קריירה") לקת'רין אוהרה המוכשרת. שירה האס המהממת שלנו לצערנו לא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה - הכבוד הזה הלך לאניה טיילור-ג'וי המהממת והמוכשרת לא פחות, שזכתה עבור "גמביט המלכה" - אך אין בכך כלל להוריד מהישגיה הגדולים וחסרי התקדים (גם מועמדות בטקס "Independent Spirit Awards" לפניה, בשנה הראשונה בה הטקס מחלק פרסים גם בתחום הטלוויזיה) , שמזמינים אותה לצעידה מבטיחה בשבילי התעשייה הבינלאומית. עם זאת, גם כאן הזכיות לא היו חפות מבעיות, או לפחות ההתעלמות מסדרות עטורות שבחים כדוגמת "אנשים נורמליים" או "מדינת לאבקראפט". טוב, לפחות "אמילי בפריז" לא פה.
לסיכום, גלובוס הזהב מיתג את עצמו השנה באמצעות זכיותיו כגוף מתקדם ומגוון, בלב כל השערוריות שהתפתחו סביבו. האמת שמתחת לפני השטח אומרת אחרת. נוכל רק לקוות שאת פרס הטקס הנועז יגרוף דווקא טקס האוסקר, כפי שעשה בשנה שעברה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה